יותר מ-600 ימי מלחמה. יותר מ-600 ימים של הרוגים, של חטופים, של אזעקות, של סבל, של מפולת מדינית שכמוה לא הייתה. מה עוד תבקשי מכורה? ב-7 בפברואר אמר לנו נתניהו "אנחנו בדרך לניצחון מוחלט, הניצחון הוא בהישג יד... זה עניין של חודשים". זה היה בשנת 2024. הניצחון לא הגיע. עברו בדיוק חודשיים, וב-7 באפריל הוא אמר לנו ש"אנחנו כפסע מניצחון". מאז הוא אמר שוב ושוב שהנה, הניצחון מגיע. בזמן האחרון יש שינוי. גורם בכיר בצה"ל טען שבעוד חודשיים נגיע לשליטה ב-75 אחוז מהרצועה. מקור אחר הדליף שהשתלטות על הרצועה תארך שנתיים. והמיועד לראשות השב"כ כבר הפליג אלי נצח. אם זה תלוי בהם – ישראל תיגמר לפני שהמלחמה תיגמר.
כך שצריך לשאול: השתגעתם? עד כדי כך אתם מנותקים מהמציאות? אף אחד במודיעין ובמל"ל ובמוסד לא עוקב אחרי מה שקורה בעולם? אין צורך במכשירי האזנה. הכל גלוי וידוע. ואתם לא רואים ולא שומעים? איך זה שאתם לא דופקים על הדלת במשרדו של נתניהו, ומציגים לו את העובדות. אנחנו במרחק נגיעה מכישלון. כפסע מסנקציות. אם נותרה בממשלה הזאת קצת אכפתיות מישראל, מצה"ל, מהחטופים – חובה עליה לעצור את המלחמה. להסכים לכל עסקה. לא כדי לתת פרס לחמאס. להפך. כדי להביס את חמאס. יש טעם להמשיך בלחימה, ולהטיף לעמידה איתנה – כאשר ברור שבסופו של דבר תושג תוצאה רצויה כלשהי. זה לא המצב. בעוד חודשיים של לחימה מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית, וכנראה גם הפנימית, יהיה גרוע הרבה יותר. משום שכל יום שעובר הופך את הנזק לישראל, לצה"ל, ליהודים בעולם, ובוודאי לחטופים – הרבה יותר גדול. צריך למוטט את חמאס. אבל אנחנו בשלב שבו המשך המלחמה רק משרת אותו.
1 צפייה בגלריה
(חיילי צה"ל בעזה. לא הכל אבוד. כדאי להקשיב טוב לדברים בהודעה המשותפת של בריטניה, צרפת וקנדה | צילום: דובר צה"ל)
*
אנחנו לא ב"עוד מאותו דבר". אנחנו ב"עוד מיותר גרוע". אם למישהו נדמה שהתקשורת העולמית התעייפה – הוא חי בבועה. הרוגים בעזה זוכים לכותרות ראשיות. האירוע האחרון, נכון או לא נכון, של הרג תשעת הילדים בני משפחה אחת, הופך לאירוע מכונן. אין צופה ממוצע ברשתות המובילות בעולם שלא מפתח יותר ויותר מיאוס כלפי ישראל. חמאס עובד על הטווח הארוך. הוא כבר הצליח לסכסך בין ישראל לרוב מדינות המערב. הוא הגיע להישג הגדול ביותר שלו, שבשמו יצא למתקפה – הכשלת הנורמליזציה עם סעודיה. בעזרת נתניהו כמובן. גם גרמניה, הידידה החשובה ביותר של ישראל באירופה, שסירבה להצטרף לצרפת ולבריטניה, כבר מאבדת את הסבלנות. הקנצלר, פרידריך מרץ, ידיד אמת, כבר לא מבין מה ישראל עושה. גם רוב הישראלים לא מבינים. בהתחשב בשינויים שעוברים על דעת הקהל בארה"ב – זה רק עניין של זמן עד שנאבד גם את אלה בממשל האמריקאי שעדיין תומכים בישראל. זה פיגוע זוחל. וזה עדיין פיגוע. בנובמבר 2023 רק 23 אחוז מהאמריקאים תמכו בצמצום הסיוע הצבאי. בספטמבר 2024 המספר זינק ל-38 אחוז. בקרב הצעירים – 19 אחוז בלבד תומכים בישראל. אנחנו במפולת. למה אנחנו מחכים? להתרסקות?
כנסים אקדמיים במערב אף פעם לא התאפיינו באהדה לישראל. אלא שעיון ברשימות הדוברים בחודשים האחרונים מגלה שליטה מוחלטת של תועמלני חמאס, ובהם גם ישראלים ויהודים. הבעיה היא שהפער בינם לבין התקשורת המיינסטרימית הולך ומצטמצם. חמאס, שתומך בהשמדת יהודים, הצליח להפוך את הקערה, ולהציג את ישראל כנאצית. כך נראה ניצחון במערכה. אנחנו יכולים לומר בפעם האלף ואחת שהמערב צבוע ואנטישמי ויותר מדי פעמים משקר ומסלף ומסית. כל הטענות נכונות. אז מה? זו סיבה להמשיך את הפגיעה העצמית? עד כדי כך אנחנו מתקשים להבין שהעוינות ההולכת וגוברת תהפוך את ישראל של היום לדרום-אפריקה של פעם? הרי אנחנו, בטיפשותנו, משרתים את שונאי ישראל. זה נפלא שאנחנו צודקים. הגיע הזמן להיות חכמים.
*
חיסלנו את מוחמד דף ואת הסינווארים. נפלא. אבל חמאס זה הרבה יותר מזרוע צבאית. חמאס זה תמנון חובק עולם. האחים המוסלמים אולי שנואים בקרב השלטונות ברוב המדינות המוסלמיות, למעט קטאר וטורקיה, אבל הם פורחים במדינות המערב. ובימים הרעים הללו – אחים מוסלמים זה חמאס. הנוכחות שלהם במערב גדולה עשרת מונים מהנוכחות היהודית. האגדה על כוח יהודי ועל השפעה יהודית עדיין מופצת בחוגי האנטישמים. בפועל, המיליארדים ששופכת קטאר קנו השפעה מוחלטת. כמעט כל מחלקה ומכון מחקר ללימודי המזרח התיכון הפכו לסניף של תעמולה חמאסית. וכל יום שעובר, כל הפצצה ישראלית, כל הרוג וכל בניין הרוס, מוסיפים עוד כוח לחמאס העולמי. הקריאות לסנקציות נגד ישראל הולכות ומתגברות.
כך שהפסקת אש מיידית היא אינטרס לאומי. כדי לעצור את הניצחון הזוחל של חמאס. אין צורך לחכות לטראמפ. הרי מלחמת הנצח שיש מי שרוצה לכפות עלינו מחלישה את ישראל לא רק בעולם אלא גם בישראל עצמה. אין צורך באשליות. אנחנו חלשים יותר. החוסן הלאומי בירידה. ההתייצבות הולכת ופוחתת. למה בדיוק מחכה נתניהו? לסרבנות המונית?
לא הכל אבוד. כדאי להקשיב טוב לדברים שנאמרו בהודעה המשותפת של בריטניה, צרפת וקנדה ובדברי שר החוץ הבריטי. אפשר להגיע למתווה מוסכם, שיכלול גם את שחרור החטופים, גם את הפסקת שלטון חמאס ברצועה, גם את פירוז הרצועה, וכמובן – גם את הפסקת הלחימה. זה יכול לקרות על ידי כפייה של טראמפ. אבל למה בכפייה? אנחנו מבינים רק כוח? זו חייבת להיות יוזמה ישראלית. עד עכשיו רק נגררנו למלכודות של התמנון החמאסי שהופך את ישראל למצורעת. האם אפשר להשאיר את אִיום חמאס? השאלה החשובה יותר היא – האם אפשר להשאיר את האיום המשמעותי הרבה יותר – סנקציות על ישראל. הרי זה מתקרב. פה ושם זה כבר קורה.
אנחנו בעיצומן של שתי מלחמות. בראשונה, ישראל מנהלת מלחמה למיטוט חמאס. בשנייה, חמאס הוא ראש החץ במלחמה לערעור זכות קיומה של ישראל על ידי הפיכתה למדינה מצורעת. לישראל יש הישגים במלחמה הראשונה. קצת מדי. לאט מדי. אבל יש. חמאס מגיע להישגים חסרי תקדים במלחמה השנייה. אנחנו בעיצומה של התבוסה המדינית החמורה ביותר מאז קום המדינה. ה-BDS מעולם לא היה חזק יותר. הפסקת הלחימה היא לא פתרון קסמים. אבל היא תעצור את הנזק המצטבר. זה לא ששונאי ישראל יצדיעו לישראל. ממש לא. אבל בעצם הימים הללו אנחנו מאבדים גם את ידידינו. ואת הדימום האסטרטגי הזה חובה לעצור.
