שנת 2008. ראש הממשלה אהוד אולמרט התפטר בצל החקירות נגדו, אנחנו לא ידענו שקיימת אפשרות שראש הממשלה הבא יכהן נצח ועוד תחת אישום פלילי, וצופי ערוץ 'האח הגדול' (אז באפיק 20) שמעו את יוסי בובליל מתאר סיטואציה מאוד מפוקפקת מעברו. כמה מפוקפקת? היא הצליחה לחולל מהומה אפילו בימים שלפני מי-טו.
אז, בעידן התמימות, הסערה בנושא הייתה שיא המאבק בין שתי מחנות: יוסי ובתו עינב ("הבובלילים") מחד, ושפרה קורנפלד ("הפרידמנים המתים" כהגדרת עינב) מאידך. הקהל זיהה שהמאבק גדול אפילו יותר מהאגו של שידורי קשת - זאת מלחמת תרבות והיא מתקיימת בכל החזיתות, מהמסך של ערוץ 2 דרך הרדיו ועד קיסריה.
והנה, בשנת 2025 ישראל מוכנה לקבל שוב את יוסי בובליל בפריים-טיים. הבת שלו, זאת שהתעמרה בשפרה, מבקשת שידאג למאי, "זו עם החוטיני האדום", אחרי שזכתה ליחס מכאיב מצד מאור. ספק אם יוסי הבין על מי היא מדברת, אבל מרגע שירד במדרגות ונכנס לזירת הגלדיאטורים של רשת 13, הוא הפך לסבא הטוב, המנחם והמפשר. הכי רחוק מהטיפוס התוקפני שהכרנו.
מפתה לחשוב שיוסי ועינב הפכו לשוחרי שלום ואף יפי נפש, רחמנא ליצלן. בפועל, אלה אנחנו שהידרדרנו: כמעט בכל תעודות הזהות של הנשים בעונה הנוכחית, הן תיארו את עצמן כ"שורטות", "נוקמות" ו"יודעות להיות רעות". ביץ' כאידיאולוגיה. והכי חשוב, גם להן וגם לגברים: להגיד הכל בפנים. מתוך העיוות האלים של מושג ה"כנות" – ותודה למהפכה אחרת, של שי חי - הם מטיחים את הפגמים, חודרים לפרטיות, לתחתונים, למשקל, משפילים, רומסים ובאמת לא מבינים מה לא בסדר.
וגם ההורים שלהם לא. אמא של מאור, לדוגמה, יצאה להגנת בתה ב'הצינור' ואמרה ש'אין לה פילטרים וזו לא תכונה רעה'. ובאמת, לכו תתווכחו איתה כשח"כ ניסים ואטורי אומר: "צריכים להפריד את הילדים והנשים ולהרוג את המבוגרים בעזה", וכשראש הממשלה אומר: "מקווה שנוכל לבשר משהו היום או מחר בעניין החטופים", מבלי לחשוב איזה כאב הוא גורם למשפחות. ובל נשכח את טראמפ. עם יד על הלב: אם ככה נראות מהדורות החדשות, איך אפשר לצפות שאנשים יבינו מה כל כך נורא בלומר לבחורה "אין בך שום דבר יפה" מול מצלמות?
