ערים כמו לוד, נצרת, רהט, רמלה, אום אל-פחם ושפרעם, הפכו מוקד לאלימות פרועה – כשבכל אחת מהן למעלה מ-20 נרצחים מהחברה הערבית בשנתיים האחרונות. רק בסוף השבוע אחרון, שבעה ילדים איבדו אחד מהוריהם. נראה שהאלימות והפשיעה בחברה הערבית לא פוסחות על איש.
גם עומר מוחמד עבד אלחק בן העשר כמעט הצטרף לרשימת הקורבנות הבלתי נתפסת. הוא ניצל מפיצוץ הרכב בג'לג'וליה שגבה את חייהם של תאמר אבו-קישק וטייב מסרי השבוע – כשהיה במרחק של כ-90 מטרים מהאירוע, שהתרחש בלב שכונת מגוריו. השניים נהרגו מהפיצוץ, והוא נפצע באורח קל.
"פתאום שמעתי פיצוץ חזק ומאוד פחדתי", סיפר עומר מבית החולים בילינסון בפתח-תקווה, שם הוא מאושפז עם פגיעות ברגליו: "לא ידעתי מה לעשות, זה היה מפחיד. אם הייתי קרוב יותר – הייתי מאבד את החיים". אביו, מוחמד, הוסיף: "זירה כזו יכולה הייתה להסתיים במותם של עוד חפים מפשע. אני קורא לכל החברה הערבית להתאחד – כדי שלא נאבד את היקרים לנו".
הנתונים שהגיעו מארגון "חמניות – המקום ליתומים בישראל" חשפו את עומק הטרגדיה: מאז תחילת 2025, 100 ילדים בחברה הערבית הפכו ליתומים בעקבות רצח של אחד מהוריהם. בין השנים 2021 ל-2024, הפכו כ-660 ילדים בחברה הערבית ליתומים מנסיבות דומות.
ד"ר באקה מואסי, מנהלת תחום החברה הערבית ב"חמניות": "כשאנחנו אומרים 'יתום האלימות ה-100', זה לא רק מספר. זה ילד אמיתי, עם שם, עם פנים, עם עולם שלם שנשבר. הילד הזה הלך לישון עם הורה אחד – וקם בבוקר למציאות אחרת, של חוסר ביטחון, של כאב, של שאלות שאין להן תשובות. לצערנו, המדינה לא ערוכה לתת מענה רגשי או נפשי ארוך טווח לילדים האלה. ילדים שנפלו קורבן לגל האלימות הזה – לא באשמתם – לא יכולים להישאר שקופים. אם לא נבלום את האלימות – נאבד לא רק חיים, אלא גם דור שלם של ילדים שצומחים בטראומה".
