המתיחות הפוליטית הגיעה לשיא אתמול כשהמפלגות החרדיות איימו לפרוש מהממשלה על רקע אי-קידום חוק פטור מגיוס, אך קולה של האופוזיציה נדם. מדוע האופוזיציה לא הגישה את הצעת החוק לפיזור הכנסת עוד לפני ההחלטה הדרמטית של המפלגות החרדיות?
בימים האחרונים ניצבה דילמה בפני מפלגות האופוזיציה: להגיש את הצעת החוק לפיזור הכנסת בלי קשר להחלטות המפלגות החרדיות או לחכות להחלטת המפלגות החרדיות לתמוך בחוק לפיזור הכנסת ובכך להיות משוכנעים כי להצעת חוק כזו יש רוב. מצביעי האופוזיציה תהו כיצד ייתכן שנציגיהם לא תוקפים את הממשלה בעוד היא חלשה. כיצד לא גילו חוכמה והגישו את ההצעה מבעוד מועד כדי להכות בברזל בעודו חם. התשובה היא שאם הייתה עולה הצעת חוק לפיזור הכנסת מבלי שיש לה רוב – לא ניתן היה להגיש את הצעת החוק הזו שוב במשך חצי שנה.
לבסוף כל מפלגות האופוזיציה היו תמימות דעים: לא להגיש את הצעת החוק מבלי שיש לחוק רוב בכנסת, בעזרתן של המפלגות החרדיות. להחלטת ראשי מפלגות האופוזיציה היה שיקול טקטי נוסף: לא להתערב במשבר הפנימי בקואליציה כדי לא להסיח את הדעת ולאפשר לגורמים בקואליציה להאשים אותה כשותפה בתוכנית להפלת ממשלת נתניהו. "העדפנו להישאר בשקט ולנטרל רעשי רקע כדי למנוע את האפשרות שניצלנו את זה כדי לטעון שחברנו לחרדים כדי להפיל את הממשלה", אמר אמש גורם בכיר באופוזיציה. "ההחלטה הייתה פוליטית נטו: להגיש את הצעת החוק לפיזור הכנסת רק ברגע שיש לה רוב".
