החרדים ובנימין נתניהו, אמר לי בכיר במערכת הפוליטית, הם כמו שני אנשים שאוחזים אחד את השני על קצה צוק. תן לי מה שאני צריך, אומר אחד לשני, או שאני קופץ ולוקח אותך איתי כל הדרך למטה. אם ככה, אומר השני, אקפוץ לפניך. לא, אני, משיב הראשון. וחוזר חלילה.
דימוי יפה, אם כי לא מדויק. עבור נתניהו, הבחירות יכולות להיות סוף הסיפור. לפי כל סקר מאז אוקטובר 2023 הוא מפסיד בענק. בנוסף, תינטל ממנו גם יכולתו המוכחת לדחות, לעכב, לשחק עם משפטו הבלתי נגמר. עבור ראש הממשלה, בחירות מייצגות לא רק את האפשרות הריאלית לסיום תפקידו בהיסטוריה, אלא סכנה ברורה ומיידית להרשעה מהירה יותר.
בש"ס ויהדות התורה לא רוצים לקפוץ, לא רוצים בחירות. אך הם לא במצבו של ביבי. החרדים הם לא פרסונה, הם ציבור. והם ישרדו את הנפילה הזו. עבורם עדיף בחירות מוקדמות, כי התקציב הבא לא עובר, בכל מקרה. גם אם נתניהו רוצה לקנות זמן, לחרדים טוב יותר ללכת לבחירות עוד ב-2025, כי תקציב של 1/12 (מה שמתרחש במצב שבו אין תקציב) ינשל אותם לשיטתם מעוד כסף.
בשלב זה, ולמרות כל הזמירות והאיומים, עוד מנסים להימנע מהקפיצה לתהום: יש פער ענק בין הח"כים והעסקנים ובין הרבנים. שוב ושוב מסבירים לאדמו"ר מגור ולמנהיגי ציבור אחרים שלפי כל סקר גוש הימין-חרדים מפסיד, ובגדול. שאי-אפשר להבטיח שלא תקום ממשלה חדשה, מהפכנית למדי. כזו שבאמת תנסה לגייס חרדים, או לפחות להטיל סנקציות אפקטיביות ואישיות. אם נפתלי בנט יקבל את מספר המנדטים שנותנים לו הסקרים – זה חתיכת "אם" גדול – אפשר לנחש שהוא יפנה מיד לליכוד המובס ויציע ממשלת אחדות לאומית, בעצם ללא חרדים. ואז, השמיים הם הגבול. זאת אומרת, ייתכן שיהיו ממש שינויים חשובים שיגרמו למעורבות ושותפות גוברות של החרדים בחברה הישראלית, וסופם מי ישורנו. לא כדאי לזלזל בכוח של סנקציות אישיות לבצע שינויים כבירים בחברה. לקראת קץ ימי ממשלת שרון השנייה (אבל עוד לפני ההתנתקות) נפגשתי בבית קפה בקיסריה עם שר האוצר דאז, אחד בנימין נתניהו. זה היה יום יפה, ונתניהו היה נלהב להסביר את המהלכים שביצע בכלכלה הישראלית להבראתה. בעיניים בורקות הוא דיבר איתי על השינויים החברתיים והירידה בילודה אצל הבדואים והחרדים בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים.
נתניהו והרבנים יודעים כנראה את האמת: בשלב זה אין לו 61 בטוחים לחוק השתמטות מלא-מלא, וזה לא קשור בכלל ליולי אדלשטיין. הפיטורים האפשריים של אדלשטיין יקנו אולי קצת זמן וייתנו תחושה לחרדים שהוקרב קורבן, אבל לא ישנו את עובדות היסוד.
שני הצדדים רוצים להאמין שכאשר הח"כים של הליכוד יחושו בחירות מתקרבות הם יתעשתו. אין כמו ריח נפלם על הבוקר, אמר רוברט דובאל ב"אפוקליפסה עכשיו", ועבור רבים מהח"כים בגוש הימין בחירות הן אפוקליפסה והריח שלהן גורם לאובדן עשתונות. היה קשה לא לחייך השבוע מול המחזה של עידית סילמן, יו"ר הקואליציה הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שערקה למחנה השני, שרצה אצה לכאן 11 כדי לנסות לאיים על אריה דרעי שלא יפיל את הממשלה, כי מחנה הימין לא יסלח לו. אגלי הזיעה ניכרו.
"אנשים בפאניקה!" אמר לי חבר כנסת אחד בליכוד, "הם לא נושמים". ייאמר לזכותם של אופיר סופר, דן אילוז, משה סעדה ויולי אדלשטיין שהם באופן עקרוני מתנגדים לחוק השתמטות; הם גילו בינתיים עמוד שדרה בעניין. הרביעייה הזו מוכנה לפשרה, אבל כזו שעומדת על סנקציות למי שלא משרת ולא לומד. רשימת הסנקציות שהביא יולי אדלשטיין נחשבת בעיני גורמים בליכוד כ"רשימה שבאה לפוצץ הכל". הם מעלים את האפשרות שאדלשטיין יעשה את דרכו לנפתלי בנט בקרוב. זה מסוג הדברים שאומרים בסביבת נתניהו על מי שמתעקש מול החרדים.
מה שתופס עכשיו אצל הרבנים הוא המישור ההצהרתי. הם לא רוצים לשמוע על "מאמצים" ועל מה יכול לקרות בממשלה הבאה, אחרי הבחירות הבאות. נגד עיניהם כבר מתחוללים שינויים גדולים, ובראשם הפסקת התקצוב ללימודי תורה בגיל הפטור ולמעונות יום. הדינמיקה של השבוע האחרון היא הקלאסית: האשכנזים התוו דרך, וש"ס החרתה החזיקה אחריהם. בהודעת הרב אברהם סלים ממועצת חכמי התורה, הגוף הרבני בעל הסמכות העליונה בש"ס, הדברים נאמרו במפורש: הרב של ש"ס קיבל "הודעה" מהרב דוב לנדו, מנהיג הציבור הליטאי, על כוונתו של האחרון לפרוש מהממשלה, ובעקבות כך התרחשו ההתייעצויות בבית המרן סלים. עד שעות הערב יצאה ההודעה שמרן "הורה" לאריה דרעי לפעול לפיזור הכנסת. זה דבר מטורף למדי; אחרי כל המהפכה של "השבת עטרה ליושנה", מי שקבעו את הקו השבוע הם רבנים של מפלגות קטנות ופחות חשובות מש"ס.
בדיווח שיצא על פגישת הרב עם אריה דרעי נכתב שבמהלך הפגישה הועלה השיקול של "מה נרוויח מהליכה לבחירות". והרב סלים השיב, כך ההודעה, "זו לא שאלה של מה נרוויח, אין לנו רשות להיות שותפים לביזוי כבוד התורה שיש כעת במצב הנוכחי שבו לומדי תורה מוגדרים כפושעים". הרב יצחק יוסף אמר לאריאל אטיאס ש"אין שייכות לימין" אם צריך להגן על "לומדי התורה". אלה דיבורים הצהרתיים מובנים, אבל החרדים לבטח מבינים את מצבם: כרגע, גשר חשוב שמחבר בין המתנחל בגבעת ברכה לחילוני מהרצליה הוא ששניהם שירתו במילואים ונשבר להם מהאפליה בין דם לדם, בין נטל להשתמטות.
עבור נתניהו, מריחת זמן ודחיית הבחירות הן הכרחיות. זמן הוא זיכרון ציבורי נשחק, זמן הוא מנדטים, זמן הוא שלטון. לפטר את אדלשטיין, להציע חוק שייפסל בבג"ץ בוודאות רק כדי להשביע את רצון החרדים - הכל על השולחן. הסקר שמופיע בעמודים אלה ממחיש זאת היטב. לפי נתוני מרכז ויטרבי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, יש שיפור ניכר ומובהק בתחושת הביטחון של ישראלים בכל המחנות בשנה האחרונה (אם כי בעיקר בימין הישראלי). השיפור הזה קשור להתרחקות מ-7 באוקטובר, ובעיקר להישגי צה"ל במלחמה – ספציפית, הסרת האיום של חיזבאללה, לדוגמה. באופן טבעי, נתניהו מאמין שככל שהזמן יעבור, יהיו יותר הישגים, המחדל ילך ויתעמעם, וישראל תשוב לחלוקה השבטית שבאמצעותה הצליח לשמר את שלטונו שנים רבות.
תופעת אבו-שבאב / ישראל עברה עוד שבוע קשה בקהילה הבינלאומית. הוא החל באירוע הירי הקשה לא רחוק ממרכז הסיוע ברצועת עזה, שם נהרגו, לדברי ארגוני סיוע בינלאומיים, 27 פלסטינים ויותר מ-100 נפצעו. צה"ל לא הכחיש שהכוחות פתחו באש ותידרך שזה קרה אחרי שקבוצה גדולה של פלסטינים התקרבה לנקודה צה"לית ולא עצרה גם אחרי ירי באוויר. הפרויקט של מרכזי הסיוע וחלוקת המזון הולך ומתרחב, אך עודנו שברירי. די בעוד אירוע ירי המוני אחד כדי שהיוזמה ההומניטרית תתפרק. אין ספק שהאירועים הכניסו את חמאס למצוקה משמעותית, והוא פצח בתגובה בקמפיין השפעה בלתי נגמר – על התודעה הפלסטינית והעולמית. לאור התפקוד הלקוי של ישראל בזירה הזו, כרגע אין שום יתרון בדעת הקהל בעולם למרכזי חלוקת המזון. ההפך.
הווטו האמריקאי ביום רביעי בלילה היה משמעותי. הוא שיגר מסר שהבית הלבן עוד ניצב לצד ישראל. אך התוצאות המחישו את הבידוד שאליו נקלעה. רק ארה"ב הצביעה נגד; 14 מדינות דרשו הפסקת אש ושחרור החטופים ללא תנאי, אך בלי לתבוע שחמאס יתפרק מנשקו או יוותר על השלטון ברצועה.
בעצם, קורים פה שני דברים במקביל. שתי תקוות. התקווה של חמאס נעוצה בבידוד של ישראל בעולם, בתקוותו שתהפוך למצורעת לגמרי. חמאס ובשעתו גם חיזבאללה העניקו משקל גבוה במיוחד לביקורת בינלאומית על ישראל. התקווה של ישראל היא השטח ברצועת עזה והתפוררות משטר חמאס. ההתפוררות החלה ללא ספק, אך גורם ביטחוני בקיא מאוד הזהיר אותי "לא להפריז עם זה. מצב חמאס בהתחשב בעוצמת האש שהפעלנו, ובמערכה של למעלה משנה וחצי, הוא סביר בהחלט".
אחרי הערת האזהרה הזו, צריך לומר שיש שינויים גדולים בשטח. בהקשר זה, כדאי לעסוק בשם אחד שמייצג תופעה רחבה בהרבה – יאסר אבו-שבאב. אבו-שבאב הוא, בגדול, שודד וגנגסטר עזתי מרפיח. ראשית תהילתו בבזיזת משלוחי מזון של האו"ם. לאט – ומי יודע, אולי בסיוע השב"כ – הוא הצליח להשתלט על שטח שבו חמאס מתקשה לפעול. אנשיו חמושים כמובן, ובשבוע האחרון הוא קפץ מדרגה ופירסם סרט וידיאו מתפאר שבו הכריז על הקמת "כוחות העם", שנועדו להילחם בטרור ובגנבים, להשיב את האזרחים למזרח רפיח ובו אוהלים שלכאורה הקים (הם עומדים ריקים), הרבה מאוד סיוע, נשק וכלי רכב. אבו-שבאב אומר שהוא פועל במסגרת "הלגיטימיות הפלסטינית", שזה שם קוד שנועד לומר שהוא מתואם עם פתח. אנשיו של אבו-שבאב נראו מאבטחים אזורים הקרובים למרכזי הסיוע וחלוקת המזון. בקיצור, העסק נראה מתואם עם ישראל ואולי גם עם מצרים.
בראשית המלחמה הציע אביגדור ליברמן בשיחות סגורות שישראל תמצא רמזן קדירוב מקומי, כמו שרוסיה גידלה בצ'צ'ניה, אחרי המלחמה האכזרית שניהלה שם. קדירוב הוא דיקטטור מהז'אנר הגנגסטרי, כולל אריות ונמרים, תאוות בצע ועיצוב שנוטה לוורסאי של הקווקז. בשעתו, שליטת חמאס בציבור הפלסטיני העזתי לא איפשרה זאת. כאשר ישראל ניסתה לאבטח את כניסת הסיוע לצפון הרצועה ומרכזה, חמאס חיסל את מי שניסו לשתף איתה פעולה. עליית ראשי כנופיות חמושים מסמלת את שבירת ההיררכיה החמאסית ברצועה. זה כמובן רגע שיש לו סיכונים נרחבים.
אני מניח שאבו-שבאב לא לבד. רב הנסתר על הגלוי. אני גם מניח ששב"כ פועל במרץ באופנים הללו ברחבי הרצועה. שכמה וכמה אבו-שבאבים פועלים, ופשוט לא מפרסמים סרטונים שלהם בחשבונות טלגרם הפלסטיניים. גבול הפחד של הפלסטינים בעזה מחמאס נפרץ מזמן. בביקורת הגלויה על חמאס. בהפגנות ובמצעדים. בהגעה למתחמי חלוקת המזון למרות איסורים מפורשים, ותוך כדי פריצת מחסומים שהציב חמאס בניסיון לסכל זאת.
ואכן, ביום חמישי אמר ליברמן בראיון ברדיו כי "ממשלת ישראל מעבירה נשק לקבוצת אנשים של פושעים ועבריינים, שמזדהים עם דאעש, בהוראת ראש הממשלה. להערכתי, זה לא עבר אישור קבינט. זה היה תוך כדי ידיעה של ראש שב"כ, אך לא יודע כמה הרמטכ"ל היה בסוד העניינים". לשכת ראש הממשלה לא הכחישה שישראל עצמה מחמשת חמולות וקבוצות למיניהן ברצועה. למעשה - אישרה את דברי ליברמן. ובכך, עניין מהותי שנשמר הרחק מעין הציבור הפך לפומבי.
היסטורית, ישראל גרועה מאוד בעיצוב שלטון מקומי ובריתות עם פלנגות למיניהן – בין אם מדובר בנוצרים בלבנון או בדרך שבה הממשל הצבאי עודד את אחמד יאסין עם הקמת חמאס, במחשבה שהארגון יתמקד ב"מסגדים" ולא בישראל. למעשה, הדוגמה המצליחה ביותר של שותפות כזו היא הרשות הפלסטינית, אבל כל שיתוף פעולה רשמי עימה ברצועת עזה אסור דרבנן. זאת אומרת, נאסר בידי נתניהו. עכשיו עברנו בכינון ישיר מפסילת רשות פלסטינית - מושחתת, לא יעילה, אבל לא כנופיה בסגנון אבו-שבאב, וכן מפוקחת בינלאומית – להתרת פעולות בידי כנופיות פשיעה שחלקן זוהו בעבר עם איסלאם קיצוני.
שאלה פתוחה היא עד כמה מדובר בשיתוף פעולה מהותי עם ישראל, להבדיל מכנופיות גנבים מקומיות שמכרסמות בשליטת חמאס לתועלתן שלהן. האפקטיביות העליונה שיכולה להיות לכוח חמוש שאיננו צה"ל היא בביצוע משימות ביטחוניות – איסוף מידע, מעצרים, תפיסת שטחים שולטים, לוחמה ממש. זה ממש הגולד-סטנדרט של שלטון כיבוש עקיף (ושלא יהיה ספק, זה שלטון כיבוש עקיף). האם אנחנו שם? אף אחד במערכת הביטחון לא מוכן לענות לי על זה ב"כן" או "לא". מה שברור הוא ששב"כ פועל עמוקות בתוככי רצועת עזה, מבחינה מודיעינית ומבצעית.
עובדות היסוד, למרות התקוות, נותרו זהות. ארה"ב עודנה נחושה לנסות להשיג עסקה חלקית או מלאה ברצועת עזה, כזו שתביא להפסקת אש ושחרור חטופים. אם נגיע לעסקה כזו, מעטים בוושינגטון מאמינים כי הנשיא טראמפ יאפשר לישראל את חידוש המלחמה; בניגוד לעסקה הקודמת, הפעם האמריקאים מתומרצים בידי העולם הערבי, סעודיה וקטאר, להגיע להסדר קבוע לגורל הרצועה.
וכדאי מאוד להסב את תשומת הלב לאיראן. תאריך היעד שהוצג בזמנו במערכת הביטחון למוכנות לתקיפה של חיל האוויר באיראן היה אביב-קיץ 2025. בשבוע האחרון נראה שהמו"מ עימה קורס; האמריקאים מנסים להצילו, אבל סבלנותם פוקעת. בארה"ב נפוץ הביטוי "טאקו" ביחס לטראמפ; Trump always chickens out. זו התייחסות לעניין המכסים, המו"מ עם רוסיה, הפחתת הגירעון ועוד. "טאקו" מכעיס מאוד את הנשיא, וגורם לתחושת דחיפות בבית הלבן – להביא הישגים, תוצאות, החלטות. גם ביחס לאיראן.
