חצי שנה חלפה מטקס השבעתו של דונלד טראמפ לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב והתמונה ברורה: טראמפ חזק בציוצים, חלש בכל דבר אחר. אין ולו "עסקה" אחת שסגר ומימש, לא במדיניות חוץ, לא במדיניות ביטחון, לא במדינות כלכלית, לא בסחר בינלאומי ואפילו לא במסע נגד ההגירה. וגם לא במשיכת גאוני טכנולוגיה לממשלו; הם מתחילים להתרחק מקרבתו כמו מאש.
עסקה להפסקת הפלישה הרוסית לאוקראינה? אין. עסקה להפסקת אש ושחרור החטופים בעזה? אין. עסקה לקניית שליטה אמריקאית בגרינלנד? אין. עסקה לסיפוח קנדה? אין. עסקה לבלימת גירעון איראן? אין. עסקה לקליטת מהגרים לא חוקיים במדינות אמריקה הלטינית? עסקה לריביירה בחופי עזה? לא קיימת אפילו על הנייר.
אבל אולי כן מתממשות עסקאות כלכליות נפלאות כמו למשל עם אוקראינה על רכישת חומרי גלם נדירים? גם את זה אין; יש רק מסמך כוונות עתידי בראשי פרקים. נייר. העולם ראה את טקסי החתימה התיאטרליים של טראמפ בריאד על עסקאות להשקעות ענק סעודיות במשק האמריקאי. בפועל נחתמו הצהרות עתידניות בלתי מחייבות. זהו גם האופי של החתימות על עסקאות, כביכול, לרכישת אמצעי לחימה אמריקאיים מתקדמים; אולי ייצאו לפועל בעוד עשרות שנים ואולי לא.
עסקה עם סין להפחתה הדדית של מכסי המגן הגבוהים התפוצצה שבועיים אחרי שנחתמה לכאורה. עסקה להורדת מכסים עם האיחוד האירופי מתה בעריסה. מכסי מגן גבוהים עליהם הודיע טראמפ בדרמטיות גדולה נותרו רובם ככולם בגדר הצהרות המשתנות חדשות לבקרים. אין תקנות ברורות כיצד לגבות אותם לפי ארץ המקור של סחורות היבוא, אין מנגנוני גבייה מוסכמים וכמובן שלא הוקמה רשות גביית המכסים שטראמפ הבטיח להקים במקום מס הכנסה. אין כלום.
דוגמאות נוספות? בית הנבחרים אישר, אחרי לבטים קשים, את הצעת החוק של טראמפ להארכת שורה ארוכה של הקלות מס גורפות ולמתן פטורים נוספים ממסים כפי שהבטיח במסע הבחירות. אלא שהשלכותיהן הכלכליות כה מפחידות - תוספת של טריליוני דולרים לגירעונות התקציביים וזינוק ביחס בין חוב ממשלתי לתוצר מקומי - שאפילו חברי המפלגה הרפובליקנית בסנאט מסתייגים וצפויים להתנגד.
למסע הכישלונות של טראמפ יש סיבה: הוא רואה את העולם כולו כזירה לעסקאות מהירות, לדילים חטופים, ראוותניים ומעורפלים בסגנון שאפיין אותו כאיש עסקים. איש עסקים כושל שידע רק לצעוק בתוכניות ריאליטי טלוויזיוניות "אתה מפוטר", אך לא ידע לנהל כראוי ולא ביזנס אחד. וכעת, כנשיא אמריקה בן 79, הוא שב לאיומי הסרק הנזרקים בהבל פה ("נעשה לכם גיהינום!"). אמריקה מאבדת במהירות בזק את מעמדה כמעצמת על מובילה ואמינותה הצבאית מידרדרת מטה-מטה. איראן מצפצפת עליה, רוסיה מצפצפת עליה, החות'ים בתימן מצפצפים עליה, חמאס מצפצף עליה, נאט"ו לא מתחשב בה וסין מראה לה אצבע משולשת. הדולר בשפל, שערי אגרות חוב של ממשלת ארה"ב במפולת ופרמיית הסיכון בשיאים. כמו שאומרים הסוחרים בוול סטריט: "הדבר הבטוח היחידי בשוק היום הוא שטראמפ תמיד יתקפל".
וזו התוצאה המפחידה באמת. מומחים ששוחחתי איתם מסכימים חד-משמעית: טראמפ לא היה מתיר לחיל האוויר האמריקאי להשתתף בהדיפת מתקפות הטילים והכטב"מים האיראניים על ישראל כפי שאישר ופיקד הנשיא הקודם ג'ו ביידן. הוא גם לא היה מאשר סיוע צבאי מיוחד שאישר לנו ביידן. למכור לישראל אמל"ח במחיר מלא – כן. לתת אותו במתנה – לא בתפיסת עולמו של טראמפ. זה לא "דיל".
טראמפ לא יהיה המושיע שלנו, לא לקואליציה, לא לאופוזיציה ולא לכלכלה המקרטעת. הוא משענת קנה רקוב.
פטור מעבודה
משבר גיוס החרדים מחמיר בגלל צורכי צה"ל הלוחם. רבבות בחורי הישיבות והכוללים ששירותם הצבאי נדחה ואחר כך בוטל חסרים לצבא. אבל החשש הגדול של מעמד העסקנים החרדים והרבנים הקשישים השולטים בנפשם של הלא-מתגייסים אינו שהם ימרו את פיהם וכן יתייצבו בלשכות הגיוס. הפחד עמוק יותר ומבני יותר: המציאות מוכיחה ששירות בצה"ל גורם לחייל חרדי אחרי שיחרורו לצאת לשוק העבודה המפרנסת את בעליה. לנטוש את המעמד של לומדי תורה נצחיים המשמרים את אורח חייהם בחסדי ראשי הישיבות ותלויים בהם תלות מוחלטת.
השינוי הדרמטי, שיש לו כבר אלפי עדויות מהשטח, מחייב גם מהפך בחשיבה הכלכלית המקובלת. בכירי הכלכלנים אמרו וחזרו ואמרו בעבר: כאשר הצעיר החרדי מקבל פטור משירות צבאי בתנאי שאינו עובד הוא מעניש את הציבור פעמיים, באי-תרומה לביטחון ובאי-תרומה לכלכלה. הבה נהפוך אפוא את השוואה הבעייתית ונקבע שבחור ישיבה רשאי לפטור מגיוס לא כאשר הוא מוותר על עבודה אלא דווקא כאשר הוא מתחיל לעבוד לפרנסתו במלוא הרצינות. בכך תרוויח ישראל לפחות את הצד הכלכלי של ההשתמטות. השינוי גם אמור היה לשבור את האחיזה החונקת של הממסד הרבני בגורל בחורי הישיבות.
כאמור, זו הייתה הבשורה וההמלצה של קהיליית הכלכלנים כולה. אבל עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הסתבר שהגישה המומלצת מוטעית ושהמציאות שונה: דווקא חרדי המתגייס לצה"ל הוא גם חרדי שבתום שירותו ילך לעבוד מרצונו החופשי. שירות צבאי מחלץ אותו מעולם הישיבות וחושף לעולם העבודה היצרנית והמכבדת. אין בנמצא בוגרים חרדים של צה"ל שלא השתלבו אחרי שחרורם בתעסוקה. בלי לסטות מאורח חייהם ומעיקרי אמונתם, יוצאי צה"ל חרדים יצאו לחופש משוביהם הרבניים. צה"ל חזר לתפקד ככור ההיתוך של החברה הישראלית.
זו הסיבה להתנגדות הגורפת של הממסד –"המעמד החדש" – של הרבנים החרדים הפוליטיים לחוק הגיוס הנוכחי ולכל חוק גיוס עתידי שלא יעניק פטור מוחלט וגורף לכלל בחורי ישיבות וכוללים. מהלך אחד, הם מבינים, ישמיט את הקרקע מתחת לרגליהם כשליטים בלעדיים בעתידם האישי של רבבות פטורי ודחויי שירות צבאי בהווה ובעתיד. אם וכאשר הם יילחמו, הם גם ישתלבו במדינת ישראל הציונית העובדת, על אפם וחמתם של הרבנים.
המהפך הזה, לו השלכות כלכליות עצומות, יצא לדרך ואין חקיקה שתעצור אותו.
הנגיד וביבי
בסתיו 2012 החליט בנימין נתניהו, ראש הממשלה אז והיום, להקדים את הבחירות לכנסת מאוקטובר 2013 לינואר של אותה שנה. בזמן הזה נכנס פרופ' סטנלי פישר ז"ל למחצית השנייה של כהונתו השנייה כנגיד בנק ישראל ושקל את המשך דרכו. תחושותיו היו קשות: נתניהו מידר אותו מהחלטות כלכליות משמעותיות ובמענה לדרישות המחאה החברתית ההמונית פתח את ברזי התקציב והעמיק את הגירעונות. פישר, שונא פופוליזם, ביקר בחריפות את מעשי הממשלה כחסרי אחריות ומסכנים את עתיד הכלכלה. בנוסף ולמרות רוחו של ביבי התחיל פישר גם להתבטא בגלוי בנושא השלום עם הפלסטינים. אף על פי כן עדיין לא היה מנוי וגמור עימו לפרוש מהנגידות; הוא התלבט, התייסר ולבסוף ביקש שיחה אישית עם ביבי. כעבור מספר שבועות הוכנס סוף-כל-סוף הנגיד לחדר ההמתנה בלשכת ראש הממשלה וישב שם פרק זמן ארוך ומשפיל, ממתין עד שביבי נאות לקבלו. השיחה ביניהם הייתה מביכה וחד-צדדית. ביבי פתח אותה בקובלנה קשה. "אתה לוקח לעצמך", הטיח בנגיד ההמום, "את הקרדיט על ההישגים של הכלכלה הישראלית, קרדיט שלמעשה מגיע לי. בזכותי עברנו בשלום את המשבר הפיננסי הגלובלי הגדול בשלום ובזכותי המשק מתחזק וצומח. ואתה, אבל בכל מקום שבו אתה מופיע, אתה לוקח ממני את המחמאות על כך (הציטוטים לא מילוליים)".
