המוסלמים והדרוזים מציינים היום את עיד אלאדחא – חג הקורבן – אבל רבים מתקשים לשמוח.
במשפחת טריף ממג'דל שמס החגיגות מלוות בכאב כבד, תחושת מתח ודאגה עמוקה. "אנחנו מוכנים לחג מבחינת המנהגים, אבל השנה הוא מהול בעצב", מספרים בני המשפחה, "הלב שלנו עם אחינו וקרובינו בסוריה. אנחנו דואגים להם מאוד, במיוחד אחרי מה שעברו בתקופה האחרונה".
עיד אלאדחא, אחד מהחגים המרכזיים באיסלאם ובדת הדרוזית, מציין את סיפור עקדת ישמעאל. לפי שתי הדתות, אברהם נדרש להקריב את בנו ישמעאל, ובלב שלם נעתרו שניהם לצו האל. ברגע האחרון שלח אלוהים כבש שנשחט במקום הבן – ומאז מסמל הסיפור את עומק האמונה והנכונות להקרבה.
החג מגיע השנה בצל זיכרונות קשים מהחודשים האחרונים. רים טריף, בת המשפחה, משתפת: "באפריל סוף-סוף זכינו לפגוש את קרובינו מהצד הסורי של הגבול, בחג הנביא שועייב. הרגע הזה היה מרגש במיוחד כי אבא שלי ראה את בני משפחתו אחרי שנים של נתק, ועוד במקום הקדוש ביותר לעדה – קבר הנביא שועייב".
אלא ששמחת המפגש התחלפה עד מהרה בכאב. "אחרי שחזרו לביתם בסוריה, הם נתקלו בטבח אכזרי ומזוויע – 105 נרצחים ועוד 26 צעירים שנחטפו על ידי משטר א-שרע", מספרת רים, "מאז אנחנו עוקבים בדאגה בלתי פוסקת אחרי מצבם, מתפללים לשלומם, והלב שלנו איתם בכל רגע".
לפני בוא החג, הדרוזים עורכים תפילות מיוחדות במשך עשרה ימים. "זה חג של תקווה, של אמונה, של קשר בין שמיים לארץ – אבל אי-אפשר לשמוח באמת כשאנחנו יודעים מה קורה לאחינו בצד השני של הגבול", מסכמת רים.
