"אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין", נכתב ב"הנסיך הקטן".
ברגעים קשוחים מול אסטוניה, כלומר רוב המחצית הראשונה, כשהיריבה שמולנו שלטה באוויר ותקפה ונגחה גלים-גלים, ואפילו הובילה, ניסיתי להיאחז במשפט הזה. בתקווה שיש משהו סמוי מאיתנו, משמעותי מבינתנו, שמסתתר עמוק בלב של רן בן-שמעון. מה אנחנו מפספסים, אלו שמביטים משתוממים מהצד, כשהוא מחליט לפתוח, למשל, עם שחקן העונה על הספסל?
דור פרץ הוא לא שחקן מושלם, ברור. החסרונות שלו צורמים לעין. מחמיצן כזה. ברדקיסט לפעמים. ועדיין הוא ברכה לכל מאמן. אחד שמבלה בספרינטים מרחבה לרחבה. מחלץ פה, והופ, הוא כבר בהזדמנות שם. אין מאמן בארץ שלא היה רוצה אחד כזה על הדשא בכושרו הנוכחי, להלן כושר צלחת אליפות. כולם חוץ מההוא, נו, זה עם הדברים הסמויים מהעין.
לפעמים, ברגעים כאלה, מתגנבת מחשבה שמא מה שסמוי זה הרצון של בן-שמעון להוכיח ללאזטיץ' שהוא מבין יותר ממנו. בדיוק כמו ההחלטה לבחור בעידן נחמיאס ורז שלמה בזמן שבמכבי ת"א הם פחות נספרים.
"סוד יופיו של המדבר, שהוא צופן אי שם בחובו מקור מים חיים", נכתב עוד ב"הנסיך הקטן". שלשום, במדבר של הנבחרת, המים החיים היו דן ביטון, שהוכיח כמה חשוב לבנות על השחקנים החמים; ובעיקר מוחמד אבו-פאני, שבהיעדר דור פרץ היה הגנרטור חמישים-חמישים שלנו, זה שלא הפסיק לייצר חשמל של כוח והחזקת כדור בין הרחבות.
"לעולם אין אנו מרוצים במקום שבו אנו נמצאים", כן, גם זה מה"הנסיך הקטן". וזה לגמרי מדויק לגבינו. אנחנו מתקשים להשלים עם המעמד שלנו. לפעמים, בגלל הפערים בחוסר הבנת המציאות, אנחנו לא מצליחים לזהות את עצמנו במראה, אלו שיותר מיובל לא הריחו מונדיאל, בזמן שנמושות כמו ירדן ואוזבקיסטן אורזות מזוודות לאמריקה; או סתם להיות מרוצים ממהפך נחמד ו-1:3 מול נבחרת שרצה שלשום לא פחות מאיתנו.
אבל הטרוניות אחרי אסטוניה הן הרבה יותר מחוסר שביעות רצון קיומי. הן נובעות מזה שלכולנו ברור שהיכולת הזו לא שווה התחלה של צ'אנס למונדיאל. ובעיקר בגלל ההבנה שאם עכשיו, סיום העונה, בן-שמעון התקשה ללקט את ה-11 שייתנו מקסימום, מה יקרה בסבב משחקי הנבחרת הבא כשהליגה רק תתחיל, ומולנו יתייצבו איטליה ונורווגיה.
אגב, מישהו יודע אם "הנסיך הקטן" יכול לשחק חלוץ תשע?
