מה זה אלפג'יו (alpeggio)?
באיטלקית, בין כרי המרעה האלפיני, פירוש המילה הוא ירק, רעננות, גובה, רוחות, גבינות טריות. בקיצור, כל מה שסובב את רועי העדרים כאשר הם עולים בתחילת הקיץ עם הפרות, כדי שאלה יוזנו מן העשב הסמיך והמזין הצומח בגבהים. ישנם באלפים רועים, שבדומה לסבא של היידי, בנו להם למעלה בקתה קטנה וחסונה והם עוברים כך את הקיץ כולו, ולעיתים שומרים גם את ילדיהם יחד איתם. יש גם כלבי רועים שעובדים בפרך שעות נוספות כדי שהמקנה לא יתפזר ויגלוש במדרון.
קיץ בין פסגות רכס המטרהורן (או הצ'רבינו, אצל האיטלקים) הוא פשוט טיפול נפשי באמצעים טבעיים: אוויר צח וצלול, ניחוח דשאים, שלגים ופרחי בר ושקט עולמים.
לתייר או למשוטט זר, לא ממש מומלץ לחפש את האלפג'יו לבד ולהסביר לכלב הרועים הסקוטי ש"אני רק שאלה". אבל הנה איך להתארגן על יום אחד כזה. בטח שבתשלום. נראה לכם חינם? רק שהתמורה החרישית וצחורת הפסגות טוענת שכל זה מציב תג מחיר גבוה בהרבה.
מהי חגיגת האלפג'יו?
מהות שרק בעבורה כדאי להגיע לאזור. היא מתרחשת על פני יום או יומיים לקראת אמצע יולי, תלוי במזג האוויר, שבגבהים האלה הוא גחמני ועם רוחות מנשבות. חגיגת האלפג'יו מציינת את שמחת הבקר, גיבון הגבינות, הסיורים הרבים והמגוונים באזור, עם מקל מעץ ותלבושת הררית.
יזמי החגיגה הזו הם הוועדים המקומיים, ומטרתם להעלות אל ההרים את תיירי האזור ואת השכנים המרוחקים, להשמיע להם את הניגונים המקומיים ואת המקהלות המקומיות השרות להפליא. רוב השירים נוגים ומתפללים ל"גבירות הפסגות" (Signora delle Vette), שתעשה לעילוי נשמתו של ג'וזפה או קלאודיו שנהרג בטיפוס פזיז מדי. טירוף פסגות זה, שרוב הלוקים בו צעירים, נקרא Passione della Montagna, ובתרגום חופשי, שיכרון ההרים.
ומה אוכלים?
ראשית כל, שואפים את ניחוח הטאבונים והתנורים.
עכשיו באים ברכות ארוכות ונאומים קצרים של כל פרנסי העמק. "בואו, הביטו וקנו", הם מפצירים. במרכז מתנהל יריד גדול ופתוח, שמציע גבינות טריות ומיושנות, קדירות של פונדו, בשרים ונקניקים כבושים. לכל מי שקנה כרטיס, שמור מקום על ספסל עץ ארוך וגדוש יינות טריים ורעננים, המזכירים את עונות קציר הבוז'ולה בצרפת.
גודשים את דוכני ה"פונדוטה", שהיא פונדו לוהט של גבינת הפונטינה, אם כל גבינות עמק אאוסטה. מן השמנת העשירה במיוחד רוקחים שורה של קינוחים. הם משתנים מיריד ליריד ומציעים גלידות שוקולד ושמנת, מאפים ביתיים מחוזקים בליקרים הביתיים או בערימה תלולה של קצפת. פשוט, אבל איכותי. זה הרגע להצטייד בדוכן פירות היער המציע שקיות נייר עם כל גרגיר עונתי, מפטל ועד ריבות ומרמלדות לא מתוקות מדי.
לא קר למעלה?
בוודאי שקר, ועוד איך. בהרשמה מפצירים בכם להצטייד במעיל ובכובע, שמא "גבירת הפסגות" תתפוס קריזה ותשלח אליכם ענן שחור ומפותל, שמתפקע מגשם ומברד. אבל הסירו דאגה - אם קדרו פני השמיים, מריצים אתכם רועי ההר לאחת מבקתות הקיץ לתה חריף עם עשבים עזי ארומה, לשמיכות כרבול מול האח הצפופה ולגריסיני מתקתקים, ותשכחו מן המקלות הספוגיים שמוכרים לכם בשאר העולם. הגריסיני כאן הם מאכל הצלת חיים: דשנים מרוב שומן וקמח שעורה או אחר. במקור הם נועדו לצריכה מהירה של מזון מציל, זהוב ומחיה נפשות.
עכשיו, כשהכרס מלאה וכולם אפופים אדי אלכוהול, מתחילים מפגשים והיכרויות, וגם חתימות על ירחונים המתעדים יער, אגם ובקתות הרים. במדור עתידי אפרט כיצד מורידים את הפרות המפוטמות בדשא גורמה אלפיני בדרך תלולה ואיטית ומחרישת אוזן מדנדון הפעמונים.
