אלי שרעבי הוא אדם אופטימי. הרבה לפני שהוא חטוף, אלמן, שכול. הרבה לפני שהוא פוסטר שאפשר כבר להוריד. הרבה לפני שהוא סמל. מלח הארץ. בראיונות שנתן בסוף השבוע סיפר על בקבוק הפאנטה שמצא ושתה במנהרה יחד עם שאר החטופים. על ניהול השבי והעזרה לצעירים שהיו איתו: אור לוי, אלי-ה כהן ואלון אהל שנשאר מאחור. על האשמה. על גילוי המוות של אשתו ובנותיו. על הגעגוע לארוחות שישי. ועל הרצון שתהיה לו זוגיות נוספת. כי הוא יצא מהשבי כדי לחיות ולא למות איפה שנמצא הבית.
"יש הרבה ניצחונות קטנים שם", סיפר. "מזה בנויה ההישרדות. זה אף פעם לא ניצחון גדול". זה משפט יפה כי הוא מכיל בתוכו את האמת המעשית. את הפאנטה, את התה המתוק שפתאום קיבלו. עוד חתיכת פיתה. כששובה משפיל כבר לא נמצא במנהרה. כשעוד שבוע תהיה מקלחת.
ממול, המשפט הזה גם מדגיש עד כמה מושגים הפכו להיות ריקים מתוכן כשהם בידיים הלא-נכונות. בנימין נתניהו מדבר על ניצחון מוחלט מבלי שקיימת מטרה ברורה שלפיה יושג. מסרב לסיים את המלחמה שלמעשה תשיב את החטופים הביתה. שם את כוחו על ניסיון לבלום בחירות, כשברקע (ברקע, כן? לא בחזית הדברים), נהרגו בשישי בבוקר עוד ארבעה חיילים בקריסת מבנה ליד חאן-יונס. "מלח הארץ", כך כונו גם הם: יואב רוור, חן גרוס, תום רוטשטין ואורי יהונתן כהן זכרם לברכה.
באותה מהדורה שבה התראיין שרעבי בכאן 11, בדק מואב ורדי איך הפכה החתונה של אבנר נתניהו לשדה קרב. האם האירוע היקר והנוצץ ראוי להתקיים בזמן שיש מלחמה וקורבנות. שיש חטופים. איש היח"צ רני רהב כינה את את אבנר "מלח הארץ". "הוא לא מתערב פוליטית בפרהסיה. הוא, בניגוד לאחיו, רק טוב עושה". רהב, שהיה פעם מקורב לנתניהו ורעייתו, כבר לא חבר, אבל הוא עדיין מאמין שיש לזוג זכות לחתן את הילד בהכי יפה שיש. במקום עם מאות דונמים, אגם, אמפיתאטרון. יש גם מנות יקרות. מלצרים. לחטופים בזמן האירוע אולי תהיה רבע פיתה.
וכך, גם אבנר הוא מלח הארץ, ביטוי שמאבד מערכו כשהוא נאמר כך, על בן של ראש ממשלה שההישג העיקרי שלו בדעת הקהל הוא שהצליח לא להיות כמו אחיו. לא להתערב. אבל גם לא לומר משהו שצריך שמישהו מהמשפחה הזו יאמר בקול רם. רק כדי לתת עוד תוקף למילים. לתוכנן. כדי לענות על השאלה למה אלי שרעבי, ארבעה חיילים שנהרגו ובנו של ראש הממשלה יכולים לחלוק את אותה מליחות על פני הארץ.
בקטנה
בתוכנית "שישי בבוקר עם גלית ויואב", החזיק יואב לימור חולצה עם הכיתוב באנגלית: "פאק בן גביר". הוא סיפר שבמסגרת מצעד הגאווה בירושלים אסרה המשטרה להציג את החולצות. "כאילו בשנותיו כמוחה הוא לא עשה דברים גרועים פי מיליון", אמר. "הוא אנרכיסט בממשלה". דרוש הרבה אומץ לשבור את הפאסון או את הממלכתיות של תפקיד המגיש )עד כמה שיש כזה בתוכ־ נית בוקר( כדי לא להתעלם מהצבת גבולות לדמוקרטיה. בטח כשמדובר בשר לביטחון לאומי שהואשם בעבירות תמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות בעבר, ושרק לאחרונה ספרו תשעה נרצחים בחמישה ימים תחת סמכותו. מעניין אם גם אכפת לו איזו חולצה הם לבשו.
