זה נשמע כמעט הזוי, כי המשחקים בין מכבי ת"א להפועל ירושלים נחשבים כבר שנים רבות לקלאסיקו של ליגת הכדורסל, אבל הפעם האחרונה שהשתיים נפגשו בגמר הפלייאוף הייתה בעונת 2006/7, כלומר לפני 18 שנים. כן-כן, הגמר עם פרשת סמי בכר ומאיר טפירו.
נחילי זיעה רבים ניגרו מאז על הפרקט, ועכשיו השתיים האלה חוזרות ביחד לאותו מעמד. ודווקא הפעם זה לא הגמר שכולם ציפו לו. הפרויקט הנוצץ והמתוקשר של עופר ינאי גרם לכך שרוב חובבי הענף היו סקרנים לדעת האם חלה בת"א מהפכה אמיתית או שמכבי תמשיך לשלוט כרגיל, אבל ברגע האמת שלפני רגע האמת הפועל קרסה, איבדה הפרש עצום תוך כמה דקות – והיא לא תהיה כאן, אלא הקבוצה הצנועה יותר מירושלים.
רק תחשבו מה היו עושים למאמן ישראלי אם הוא היה מפסיד בצורה כזאת. אם זה היה יונתן אלון הצעיר – בכלל היו שוחטים אותו. אבל לאיטודיס זה איכשהו עבר חלק, למרות שיש לו הרבה אחריות לכישלון. זכה להגנת הרזומה.
מקצועית, לפחות לדעתי, הפועל ירושלים בנויה טוב יותר להתמודדות מול מכבי. הפועל ת"א מתעקשת לשחק עם גבוה אחד בלבד בחמישייה, ומול הצהובים זה מתכון לאסון. ירושלים משחקת כיום עם שני גבוהים – אוסטין וויילי ונמרוד לוי – יש לה גודל גם ברוב העמדות האחרות, ולכן היא תוכל להתמודד מול המסה של מכבי ת"א.
האמירה הזאת כלל לא מובנת מאליה לאור גל הפציעות המוזר שעבר על הקו הקדמי של ירושלים. לוי, וויילי וג'סטין סמית' היו פצועים במשך חודשים. גבי צ'אצ'אשוילי פצוע עכשיו, לאחר שבחלק מהעונה היה צריך לשחק במקום שלושתם. להגיע לגמר הפלייאוף אחרי כזה נאחס – גם זה הישג.
אקס פקטור
מאחר שירושלים מספיק גבוהה וחזקה, נשארות הסוגיות האישיות. ת"א צריכה לעצור את ג'ארד הארפר ולקוות שרועי הובר לא יתפוצץ עליה כמו שעשה לידידתה מעבר לכביש. היא צריכה גם לעצור את משחק המעבר ולדאוג לכך שיובל זוסמן לא יקלע כמה סלים בפתיחה ויצבור ביטחון, כי זה הופך את כל הקבוצה שלו למסוכנת יותר.
ירושלים צריכה למנוע מרוקאס יוקובאיטיס לנצל את היתרונות הפיזיים שלו לחדירות ולקליעות מחצי מרחק. מפתח נוסף הוא למנוע מרומן סורקין סלים בתוך הצבע. השלשות שלו עלולות להכאיב גם הן, אבל האלטרנטיבה של ריבאונד התקפה בכמות מסחרית גרוע יותר.
וכמובן, בפינת הפיקנטריה: ליוואי רנדולף, האקס המיתולוגי. אם זוסמן יופקד על יוקובאיטיס, את רנדולף יקבל ג'רמי מורגן, מי שהגיע לקבוצה במקומו ואיכזב רוב השנה. ירושלים נתנה שיעור חשוב גם בתחום הזה: בעוד שהפועל ת"א קברה את ברונו קאבוקלו שלא עמד בציפיות, ירושלים התייחסה למורגן בכבוד. כתוצאה מכך, הוא הפך לחולייה הגנתית חשובה ואף השתפר מעט התקפית עם הזמן. אם הוא יוכל לעצור את רנדולף, זה יהיה גמול נהדר לאמון שניתן בו – למרות שלא הכי הגיע לו.
מי פייבוריטית? על הנייר, מבחינת חומר השחקנים – מכבי ת"א. וזה בדיוק מה שרובנו חשבנו על הפועל ת"א לפני שהחלה הסדרה מול ירושלים. מי יודע? אולי המהפכה כבר החלה, פשוט לא מהמקום שחשבנו.
