הסרט "ספק ילדה, ספק אישה", שיצרה אלה ארמוני על מסעה לגילוי אביה, גרף תשואות ופרסים בפסטיבל דוקאביב האחרון, ומוקרן כעת ב-HOT8. מדובר במסמך מרגש. הוא נפתח בפריים שבו אמה של הבמאית, דפנה ארמוני, מביטה למצלמה כשברקע נשמעת שיחת טלפון של האם והבת. האם מספרת לבתה בקול שבור שהיא יכולה לספור על אצבעות יד אחת את האנשים שנשארו חבריה.
סוללת הטלפון הנייד, שהבמאית מקווה שהיא לא תיגמר במהלך השיחה עם אמה, מתחברת בעריכה לסוללה של מצלמת הווידיאו שבה דפנה ארמוני מצלמת את אלה ואת אחיה עדן בילדותם. אלה גדלה בידיעה שאמה הייתה פעם כוכבת. האם, שכבר בלהקה הצבאית התגלתה עם השיר "בתוך" הנהדר, אכן נסקה עם תפקיד מרכזי בסרט "הלהקה" של אבי נשר, השתתפות במופע של אריק איינשטיין ושלום חנוך ובהמשך אלבום סולו מצליח, שחנוך כתב והפיק את רובו. כמה שנים אחרי, כאמא לתאומים, הוציאה אלבום נוסף, "אישה אחת פחות", שהצליח פחות, ואחריו היא הפכה בהדרגה לזמרת עבר שמקוששת בקושי רב פרנסה לה ולילדיה.
תעשיית הבידור היא אכזרית, אבל נדמה שארמוני שילמה מחיר כבד במיוחד, גם בשל היותה אם חד-הורית וגם בשל התעקשותה לשמור על הסוד – מי האבא של ילדיה – שהניסיון לגלותו אחרי כ-30 שנה הוא לב הסרט.
הסרט מאפשר לבת לערוך חשבון עם אמה (אחיה עדן נוכח לכמה רגעים), אבל גם מהווה ניסיון שלה לסגור את הסיפור של אביה. כשהיא עוזרת לאמה לסדר את דירתה המבולגנת (תקליט זהב על הקיר, מגירות לאיפור, מגירות לתרופות), היא מגלה מזוודה ישנה ובה גלויות וקלטות וידיאו. בכל גלויה מבטיח האבא שהוא יבוא, אבל הוא לא בא. בראיונות הארכיון המשולבים בסרט נשאלת ארמוני שוב ושוב מיהו אבי ילדיה, אבל הסרט אינו רק סיפור רכילות משפחתי. זהו מסמך כן, שבו הבת מבקשת להבין מה קרה לאמה. בסוף, כשהמצלמה מתמקדת בארמוני המבוגרת מבצעת את השיר "אלה", שבתה לא אוהבת, המילים מיטיבות לתאר את כאבה – כאב שהפך לנבואה שהגשימה את עצמה.
