מאי 2023 מונתה שירז פרץ לתפקיד האחראית לנושאי ירושה בבנק הפועלים. המטרה: לסייע ליורשים בחלוקת העיזבון של יקיריהם. חמישה חודשים לאחר שנכנסה לתפקיד, הוא לקח אותה למקום אחר ובלתי צפוי, שאף פרוטוקול לא הכין אותה אליו – להיות האוזן הקשבת ו"מחלקת העיזבון" של משפחות הנרצחים ב-7 באוקטובר, ולאחר מכן גם של הנופלים במלחמה.
"השבת הנוראית הזו תפסה אותי בתל-אביב, בסופ"ש עם בעלי", היא חוזרת אחורה. "התעוררתי עם האזעקות ועם התמונה של הטנדר של המחבלים בשדרות, תמונה שלא עוזבת אותי גם היום. באותו הרגע, כמו כולנו, עברתי למציאות חדשה ונוראה ששינתה לנו את החיים. בתקופה שלאחר מכן התחילו להגיע שיחות מהורים, שהבנים או הבנות שלהם נרצחו בנובה או נטבחו בעוטף, מהורים שהבנים שלהם נהרגו במלחמה, מאלמנות צעירות. אנשים בהתחלה היו בהלם, לא ידעו מה לעשות".
גם מאיתנו נדרשה חשיבה חדשה והתנהלות אחרת. למשל, איך מדברים ונוהגים עם מי שמתקשר ומספר שהבן או הבעל או הבת חטופים, נעדרים או נרצחו, ושואלים אם כרטיס האשראי שלהם עדיין בתוקף או מצב החשבון שלהם? לא היו פרוטוקולים למקרים אלו. הרכבנו חמ"ל, למדנו איך להתנהג תוך כדי תנועה".
לדבר על הכאב
פרץ, 44, נשואה ליוסי ואם לשלושה. היא מתגוררת ברמת ישי, ועובדת בבנק מאז שחרורה מהצבא. "מילאתי שורה של תפקידים בבנק ואז ביקשו ממני להצטרף למחלקת ירושות. אמרו לי שאני אכפתית, יודעת להקשיב ועם יכולת הכלה. אני הכי בכיינית בעולם, גם מדברים טובים וגם מרעים. אמרו לי שאולי העבודה במחלקה תחשל אותי".
זה קרה?
"ממש לא", היא מחייכת, "בוודאי לא במקרים שאני שומעת שקרו במלחמה. הרצון לנתינה התעצם אצלי, לעזור למשפחות הכואבות כמה שיותר. הבת הבכורה שלי הייתה מש"קית ת"ש במהלך המלחמה. היא הייתה חוזרת הביתה ומשתפת במקרים הכואבים שנתקלה בהם, ואני שיתפתי בשלי, כמובן בגדול. אני לא נכנסת לפרטים, כי מדובר בצנעת הפרט".
מה נדרש ממך במסגרת התפקיד הנוכחי?
"המטרה בהקמת המוקד הייחודי הזה היא יצירת קשר אישי בין הלקוח לבנק בנקודה הכי כואבת ורגישה בחייו. אנחנו חמש עובדות במוקד, שמלוות את המשפחה מהשיחה הראשונה ועד סיום חלוקת העיזבון. בתקופה זו נוצר קשר אישי ומיוחד עם היורשים, שמרגישים שמעבר לטיפול הטכני בירושה, יש להם עוד מישהו שניתן לדבר איתו על הכאב שלהם. מדובר בשיחות מורכבות שנדרשת להן רגישות רבה. לצד זה יש גם מקרים שבהם יש סכסוך משפחתי בין היורשים, ואנחנו צריכים במסגרת החוק לנסות לגשר בין הצדדים ולהציע להם פתרונות לקידום החלוקה".
"מאז שאני עובדת במחלקת הירושות בבנק", אומרת פרץ, "הבנתי את החשיבות הגדולה בצוואה מסודרת שחשוב שתהיה לכל אדם, לא משנה מה גילו, ועל אף האמונה שלא כדאי לעשות צוואה כי זה מביא למזל רע", אומרת פרץ. "יש סעיפים שחשוב לדעת עליהם. לא צריך לחשוש מזה. צוואה יכולה למנוע סכסוכים, לא שווה להרוס משפחה בגלל כסף".
עד כמה באמת התפקיד טכני? יש אנשים שלא ידעו כמה כסף יש בחשבון של בני המשפחה שלהם?
"יש הרבה מקרים שהיורשים לא היו מודעים למצב הכלכלי של הנרצח. זה יכול להיות טוב או מאוד רע. אנחנו מכוונים אותם למה שטוב עבורם, לפרוע הלוואות או להפריש נכסים לטובת פירעון הלוואות. ויש מקרים שבהם מתברר שחשבון הבנק הרבה יותר גדול ממה שידעו. הנה, רק לפני מספר ימים התקשרה אליי בחורה צעירה, שסיפרה שפתחו את הצוואה של אביה שנפטר, והיא גילתה ממנה שיש לו עוד ילד מאישה אחרת, והוא הוריש לו חלק מהצוואה. היא סיפרה שהיא לא יודעת מיהו הבחור הזה ועליה לאתר אותו. הסברתי לה שאני לא חוקרת פרטית, אבל חייבים לקיים את הצוואה. זה תהליך שיכול לקחת חודשים רבים".
7 באוקטובר עשה לך בעצם טוויסט מקצועי.
"נכון. כמובן שאני מעדיפה לעסוק בתיקים של בני 100 שנפטרו בשיבה טובה, אבל המציאות מכתיבה את התנאים שלה".
בעצם, הטרגדיה של מדינת ישראל עוברת דרך חשבונות הבנק?
"ממש כך. התפקיד שלי במוקד הוא לשמוע את הסיפורים הטרגיים האלה, לעטוף אותם באהבה ולהקל על תהליך צו הירושה, שהוא לא נעים ולא קל".
יש גם סיפורים מורכבים.
"לפני כמה חודשים פנתה בחורה צעירה לקו וסיפרה שבעלה הלך לעולמו, אך התקשתה לפרט. בהמשך התברר שבעלה התאבד כתוצאה מפוסט-טראומה מהמלחמה, והיא נותרה לבדה עם ילדים קטנים. בשיחת ההמשך היא פרצה בבכי ואמרה שכולם מתמקדים בילדים, אך שוכחים אותה. נוצר בינינו קשר אישי, ליוויתי אותה לאורך כל התהליך וסייעתי לה בכל שלב – זה היה אחד המקרים הרגשיים והמורכבים שטיפלתי בהם. כך גם הרגשתי כשטיפלתי באמא של אחד מחללי המלחמה".
מה היה שם?
"כחודשיים לאחר שבנה נפל בקרב, התקשרה אם שבורה וביקשה עזרה מול הבנקים. תוך כדי הסבר היא פרצה בבכי וסיפרה על בנה – בן יחיד אחרי שלוש בנות – ואמרה שאינה יודעת איך תמשיך. בכינו יחד. כשניסתה לומר את תעודת הזהות שלו, נשברה שוב. לפעמים אין מילים לנחם. אלו מקרים כואבים במיוחד, כמו גם אלמנות שבעליהן התאבדו, אבל גם במקרים 'רגילים' אנחנו שם – להסביר, ללוות ולהקשיב".
"אסור לכעוס על הילדים"
פרץ מספרת על גבר שפנה לעזרה לאחר שבתו נרצחה במסיבת נובה. בשיחה התברר שבמקרה דיבר קודם עם נציגה בשם זהה לשם בתו – מה שגרם לו לפרוץ בבכי קורע לב. היא ניסתה לנחם אותו, ואז המשיכו יחד לטפל בעניינים הבירוקרטיים.
איך את מתפקדת בתוך כל זה?
"זה כבד עליי לא פעם. הסיפורים ממשיכים ללוות אותי גם לאחר שעות העבודה, נותנים פרופורציות לחיים. באחד הימים, כשהייתה לי שיחה קשה ועצובה עם אמא של חייל שנהרג במלחמה, חזרתי הביתה ומצאתי את הילדים מתווכחים ביניהם. אמרתי לעצמי שאסור לי לכעוס עכשיו, לא לבזבז זמן על מה שלא צריך. לפעמים אני גם חולמת על זה בלילה, קמה בבוקר ומתאפסת וחוזרת לעבודה. אני תמיד אומרת לצוות שלי, שאנחנו בסוג של שליחות".
"כחודשיים לאחר שבנה נפל בקרב, התקשרה אם שבורה וביקשה עזרה מול הבנקים. תוך כדי הסבר היא פרצה בבכי וסיפרה על בנה - בן יחיד אחרי שלוש בנות - ואמרה שאינה יודעת איך תמשיך"
