במשך שלושה ימים רצופים בשבוע שעבר, כל העיתונים המובילים בארצות-הברית ורוב ערוצי החדשות בטלוויזיה דיווחו כי כוחות ישראליים הרגו עשרות פלסטינים חפים מפשע שהמתינו לסיוע במזון בעזה. הכחשות צה"ל, שטען כי לחיילים שלנו אין קשר לאירוע, הוזכרו בקצרה, אם בכלל הוזכרו. כך גם הסרטון שפירסם דובר צה"ל ‑ שבו דווקא נראו מחבלים של חמאס יורים באזרחים פלסטינים.
האירוע חושף את חוסר האמינות הכמעט מוחלט של המערב בישראל. דבריו של חמאס נתפסים כיום כאמינים יותר מאלה שיוצאים מגורמים רשמיים בארץ, וזו סכנה אסטרטגית שוודאי תחמיר עם הישנותה של מה שאני מכנה תסמונת קאנא.
קאנא היה הכפר בדרום לבנון שבו, במהלך מבצע "ענבי זעם" ב-1996, פגע פגז ישראלי במוצב של האו"ם והרג כ-100 אזרחים. התגובה הבינלאומית הזועמת
אילצה את ישראל להסכים להפסקת אש, שחיזקה מאוד את חיזבאללה. באותו כפר קאנא, במלחמת לבנון השנייה שפרצה עשר שנים לאחר מכן, פצצה ישראלית פגעה בבניין והרגה עשרות רבות של אזרחים. שוב, הקהילה הבינלאומית זעמה ואילצה את ישראל להסכים להפסקת אש, ששוב חיזקה מאוד את חיזבאללה.
בשני המקרים בלבנון, ישראל התאמצה להסביר שחיילינו ירו בשגגה מצערת, ולטעון כי בחיזבאללה ניפחו את מספר הנפגעים בצורה בוטה. חיזבאללה, מצידו, האשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה במכוון. בשני המקרים, העולם קיבל את טענות חיזבאללה על פני טענות ישראל.
נחזור לעזה, שם צה"ל נלחם בעוצמה באויב המסתתר מאחורי ומתחת לאזרחים, שם החיילים מותשים ואזור הקרב עמוס באוהלים דליקים ביותר. התקרית הבאה בסגנון קאנא נמצאת במרחק פגז או פצצה אחת בלבד. התגובה הבינלאומית תהיה בהחלט חריפה, כולל, אולי, גינויים במועצת הביטחון וסנקציות כלכליות.
נכון שאין דרך קלה להימנע מתרחיש זה, אך ישראל יכולה להתכונן אליו טוב יותר ובתקווה למתן את נזקיו.
כל יום של לחימה בעזה מגביר את הסיכויים לקאנא נוסף. אם אכן ניצחון מוחלט הוא מטרת הממשלה, אזי צה"ל חייב להשיגו במהירות ולא תוך חודשיים או שלושה. בינתיים, דובר צה"ל, בשיתוף פעולה הדוק עם משרד החוץ וארגונים יהודיים, חייב לצאת לקמפיין בינלאומי להשבת אמינותה של ישראל. פעולה שתתחיל עכשיו היא אינטרס אסטרטגי לאומי עליון, שיכול לעשות את ההבדל בין ניצחון לתבוסה.
