טוב, לא יודע מה איתכם, אבל אני כבר כיוונתי שעון לשני לפנות בוקר, ב-5.00. מה זאת אומרת למה? יש משחק במונדיאל המועדונים. מה זאת אומרת, מי משחקות? בוטאפוגו וסיאטל. פחות התלהבתם? אפשר להבין אתכם. אז כן, אליפות העולם לקבוצות יוצאת לדרך ובחודש הקרוב נצפה בקבוצות הטובות בתבל, וגם בכמה הרבה פחות, נלחמות על הגביע הראשון בתולדות יציר הכלאיים המיותר הזה של פיפ"א.
אני מתעלם לרגע מהעובדה שהבדלי הרמות הולכים להיות מאוד בולטים, ולצד מפגשים בין פ.ס.ז' ואתלטיקו מדריד או מנצ'סטר סיטי ויובנטוס, הצופים האמיצים שכן יעקבו יזכו גם בקרבות "המרתקים" בין אולסן ומאמלודי סאנדאונז ולאון מול טוניס. יותר מעניין להבין מי חשב שזה יהיה רעיון טוב להעמיס עוד קצת על השחקנים, שחלקם משחקים באופן רציף מקיץ 2023 וימשיכו כך עד לסיום עונת 2026/27 (כי בקיץ 2026 יש מונדיאל).
אין ספק שרוב המועדונים מאירופה היו מעדיפים שלא לעשות את הנסיעה הזו לארה"ב, לוותר על הכנה ראויה לעונה, ולשחק בחום לא סביר (כמובן כדי שגם באירופה יוכלו לתפוס איזה משחק או שניים בפריים-טיים) עבור גביע שכנראה רק לג'אני אינפנטינו באמת אכפת ממנו. למעשה, לפחות על פי הדיווחים, רק 20 אחוז מהכרטיסים נמכרו למשחק הפתיחה – וזה כשמסי אמור להיות באצטדיון, כך שצפו לקרחות. בפיפ"א נלחצו מכל מרד האוהדים הזה והמחיר למשחק צנח מ-350 דולר בדצמבר לאזור ה-55 דולר לכרטיסים דומים.
זה נחמד לפנטז, לחלום ולחשוב על חידושים, שיפורים ושדרוגים למשחק שאנחנו כל כך אוהבים – להתעלל בשחקנים רק כי למישהו הייתה פנטזיה ליצור מונדיאל לקבוצות לא נשמע כמו הרעיון הכי טוב בעולם.
