בשעת הכתיבה של שורות אלו מצטופפים מעל ראשה של ישראל ענני מלחמה עם איראן. האיום שלה ממשי, אף שהאיום המקביל – אישור הצעת חוק טרומית להקדמת בחירות – הוסר מסדר היום. הוסר והתפוגג בעקבות ההסכם ("המתווה") שהושג בין הליכוד לחלק מהמפלגות החרדיות על היקפי הגיוס העתידי של בחורי הישיבות לצה"ל. שני האיומים היו שלובים זה בזה. אם לא בכוונת המכוון אז בפועל.
ממשלת נתניהו אכן ניצלה. יו"ר ועדת חוץ וביטחון ירד סופית מחוק גיוס תקיף ומקיף יחסית, ורוב העסקנים הפוליטיים החרדים מבסוטים מהתוצאה. ולמה שלא יהיו? במקום צווי התייצבות ל-14 אלף צעירים חרדים המגיעים בשנה לגיל הגיוס ישלחו בשנה הראשונה להפעלת ההסכם (2026? 2027?) צווים ל-4,800 מהם וכעבור שלוש שנים ל-7,000 בלבד. ומה הסנקציות הכלכליות שיוטלו על הצעירים שאליהם יישלחו צווי גיוס ויושלכו לזבל בהוראת הממסד הרבני? הנה שלוש לדוגמה. הם לא יוכלו להוציא רישיון נהיגה (שממילא הרבנים אוסרים להוציא), לא יוכלו לטוס לחו"ל (שממילא הרבנים אוסרים אלא בנסיבות חריגות שיוכרו גם עכשיו) ולא יקבלו תמיכות מהמדינה ללימודים אקדמיים (המעטים שהלכו ללימודים גבוהים ממילא לא קיבלו סיוע מהמדינה אלא מהמוסדות עצמם).
1 צפייה בגלריה
(המפלגות החרדיות יכולות להיות מרוצות. ח"כ משה גפני מסמן "וי" | צילום: אלכס קולומויסקי)
הסנקציות האישיות הכלולות ב"מתווה הגיוס" לא רק מעטות שיניים, אלא גם יחזקו את האחיזה המשתקת של הממסד הפוליטי החרדי בקהילתו. אחיזה מנוונת, משתקת חשיבה עצמית יצירתית, בולמת כניסה לשוק העבודה וגורעות סכומים ההולכים וגדלים מהתוצר הלאומי הישראלי. בשורה תחתונה: אשרי המאמין שבעוד שלוש שנים ישרתו בצה"ל שירות צבאי מלא 17,000 בחורים חרדים.
באשר לאיום האיראני, ההיסטוריה של העצות שנתן נתניהו לממשלים אמריקאיים איך לנהוג מול איראן בעייתית בלשון המעטה. ערב החתימה של קבוצת חמש המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון, פלוס גרמניה, על הסכם הגרעין עם איראן בווינה בדיוק לפני עשור, נתניהו סידר לעצמו נאום תוכחה קודר בפני שני בתי הקונגרס בוושינגטון. הוא חזה גל אדיר של השקעות זרות במשק האיראני, חיזוק ופריחה של תעשיית הנפט המקומית והזהיר מפני מאות מיליארדי דולרים שיזרמו לכיסי משמרות המהפכה וישמשו לפיתוח עוצמה צבאית, כולל גרעינית, מוסתרת מעיני הפקחים הזרים. הנאום הכעיס את הנשיא ברק אובמה שלא הקשיב לביבי; ההסכם הסופי לבלימת האופציה הגרעינית האיראנית והסרת חלק מהעיצומים הבינלאומיים על המשטר האיסלאמיסטי האיראני נחתם בתחילת יולי 2015.
התחזיות של נתניהו לא התממשו. ההון הבינלאומי לא הציף את איראן והפריחה הכלכלית שלו נמשכה בקושי שנה אחת. הסתבר שסנקציות רבות שלא קשורות לפיתוח גרעיני אלא לאופי המשטר ותמיכתו בטרור נותרו בתוקף. הסתבר גם שאין תאגיד עסקי המוכן לסכן את כספו במדינה שכלכלתה נשלטת על ידי משמרות המהפכה, ארגון קנאי מוקצה הנתון לעיצומים. איראן עצרה את העשרת האורניום לדרגות גבוהות אבל העצימה את תמיכתה בטרור.
עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב ב-2016 הגביר נתניהו את לחצו על הממשל לפרוש כליל מההסכם הגרעין הנ"ל. הלחץ הועיל. ב-2019 חתם טראמפ על פרישה מההסכם שהתחיל מיד להיפרם ולהתפרק. במבט לאחור אין לאף מומחה ספק שעצת ביבי הייתה עצת אחיתופל קלאסית. איראן הגבירה את העשרת אורניום לשיעורים בלתי חוקיים בעליל, פיתחה תעשיית טילים מקומית (אמנם מפגרת טכנולוגית אבל לא מבוטלת כמותית) ומצאה אלף ואחת דרכים לעקוף את הסנקציות שכן חודשו וגם את אלו שנוספו כשנחשף הסיוע הצבאי שלה לרוסיה במלחמתה מול אוקראינה.
כעת, ככל הנראה לאור ההצלחה של עצותיו הקודמות, מייעץ ביבי לטראמפ להוביל מתקפה על מתקני הגרעין או לפחות לתת גיבוי לתקיפה ישראלית. ניסיתי לברר במקומות יודעי דבר מהי העלות החזויה של פעולה ישראלית צבאית כזאת ושל התגובה האיראנית הוודאית עליה. מה צפי הנזק לחיי הכלכלה ולחיי האזרחים? בכמה עשוי לגדול תקציב הביטחון והאם הובטח סיוע מיוחד של ארה"ב? לא קיבלתי תשובות והתרשמתי שאין כאלה בנמצא. "אנחנו מניחים שיהיה שיתוק חלקי של המשק בישראלי למשך חודש-חודשיים והרס תשתיות לא מבוטל", אמר מי שאמר, "שיגרמו להפסדי תוצר שווים בערכם לאלו שנגרמו ממלחמת חרבות ברזל". סדר גודל של 150 מיליארד שקל. והתוצאה? שאלתי. תשובתו: "נצליח לעכב את המרוץ הגרעיני הצבאי של איראן לשנה עד לשנתיים". לשאלתי האחרונה, האם בכלל רצוי שישראל, במצבה הירוד בדעת קהל עולמית, תפתח במתקפה הרסנית יזומה על איראן הרחוקה והאם התועלת גדולה מהעלות, קיבלתי תשובה מתחמקת: "לך שאל את ראש הממשלה והשרים המחליטים".
כאילו שהם יודעים.
הדמוגרפיה מדברת
רוצים לדעת למה נעצרה מגמת העלייה במחירי הדירות? הסתכלו על נתוני גידול האוכלוסייה. זה המפתח לתמורות בשוק הדיור – ולא רק בו. והנתונים מדאיגים. ישראל עוברת מגאות בגידול אוכלוסייה לשפל, לפחות זמני. במרוצת 2023 גדלה אוכלוסיית ישראל ב-2.6%, הקצב הכי מהיר במדינות המפותחות. לאוכלוסיית הארץ נוספו 250 אלף תושבים. נטו.
אבל כבר במרוצת 2024 קצב גידול האוכלוסייה הואט דרמטית ל-1.2% בלבד. למדינת ישראל נוספו רק 131 אלף תושבים. ההאטה החריפה השנה. בין סוף אפריל 2024 לסוף אפריל 2025 נרשם גידול של 1%, תוספת של 108 אלף נפשות במהלך שנה שלמה.
ההאטה הושפעה ממספר גורמים, חלקם זמניים וחלקם מגמתיים. סיבה אחת היא ירידה חדה בעלייה לארץ, במיוחד מאוקראינה ורוסיה. ב-2022 הגיעו ארצה 75 אלף עולים חדשים, ב-2013 עלו 46 אלף וב-2024 רק 32 אלף. בשליש הראשון של השנה נרשמת ירידה נוספת במספר העולים, בעוד 40%.
לא צריך להיות מתכנן ערים מדופלם כדי להבין את ההשפעה של צמצום כה חד בעלייה בביקוש לדירות. הגורם הדמוגרפי המשמעותי הנוסף הוא שיעור הילודה המצטמצם, הן בקרב נשים יהודיות והן בקרב ערביות. שיעור הילודה (החישוב עצמו מסובך) של נשים יהודיות היה לפני עשור 21%. כעת שיעורו כבר נמוך מ-18%. אותה התפתחות נרשמה אצל נשים ערביות: שיעור הילודה ירד בעשור מ-24% ל-20%.
המשמעות ברורה: קצב הריבוי הטבעי של אוכלוסיית ישראל נהיה איטי יותר, ובמספרים לא מבוטלים. ההאטה תבוא לידי ביטוי כלכלי בביקושים ממותנים בכל תחומי החיים ובכל המגזרים. נצטרך פחות מחלקות יולדות בבתי חולים, פחות פעוטונים, פחות חנויות צעצועים ובעתיד פחות כיתות לימוד ופחות אוטובוסים. המשפחה הישראלית הטיפוסית תהה קטנה יותר ותחפש דירה קטנה יותר.
ולבסוף ישנו הפער בין ישראלים העוזבים את המדינה לתקופה ממושכת לבין החוזרים ארצה משהייה ממושכת בחו"ל. את הראשונים מכנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "מהגרים ישראלים יוצאים", ואת האחרונים "מהגרים ישראלים חוזרים". מה שקריטי לחישובי האוכלוסייה הוא ההפרש נטו בין המהגרים היוצאים לנכנסים, המכונה "מאזן הגירה". אשתקד הגיע מאזן ההגירה לשיא שלילי: 59 אלף ישראלים, לעומת 15 אלף שנתיים קודם לכן. בשליש הראשון של 2025 נרשמת בלימת מה במאזן ההגירה השלילי והוא מצטמק בעשירית. ועדיין, מדובר במספרים משמעותיים שגורעים רבבות מאוכלוסיית ישראל.
זו אם כן התמונה של השנים האחרונות: פחות עולים, פחות ריבוי טבעי ויותר הגירה החוצה מקטינים, כאמור, את שיעור הגידול השנתי של אוכלוסיית ישראל, מ-2% פלוס ל-1%. ההפרש היחסי הוא לא אחוז אחד אלא 50% – שווה ערך למאה אלף פחות ישראלים חדשים בשנה.
הסטטיסטיקה עשויה גם להתהפך לטובה. רצוי לפיכך להימנע ממסקנות חפוזות מדי, אף שהן מתבקשות. מתבקש למשל להזהיר את הקבלנים המקימים מיזמי נדל"ן חדשים ענקיים שהם עלולים לעמוד בפני מלאי דירות לא מכורות. רשתות השיווק החדשות עלולות להיתקע עם סחורה עודפת ואפילו קווי הרכבת הקלה עלולים לסבול ממיעוט נוסעים והפסדים כבדים. אך המדאיג מכל הוא המחסור הצפוי בעובדים מיומנים, משכילים, יצירתיים ומחדשים, שפריון העבודה שלהם גבוה ועולה. זו פרספקטיבה קשה, במיוחד כשהיא מתחברת להסכמים לפטור מגיוס, מהשכלה ומעבודה לרבבות צעירים חרדים ולעומס הכבד של מימון המלחמה על ידי הגדלת החובות.
אבל לא נראה שמישהו בצמרת מקבלי ההחלטות הכלכליות מוטרד מכך.
