אחד הביטויים הבולטים בסיקור הקומבינה של "חוק הגיוס", שספק רב אם ייצא ממנה חוק ובטח שלא גיוס, היה "בעיניים חרדיות": כתבים ופרשנים כמו ישי כהן ויאיר שרקי (שניהם בחדשות 12), הציגו את ההסכמות שהושגו כאירוע מכונן, שבו הנציגים החרדים ניאותו בטובם לאפשר הטלת סנקציות כאלה ואחרות (חלקן הן בכלל חלום רטוב של ראשי הישיבות), בכפוף למועד ושאר תנאים. לשיטתם, גם אם לא ייצא אפילו גפילטע פיש מכל הסאגה הזאת, הרי שזוהי "נקודת פתיחה לכל משא ומתן עתידי".
כהן אף לא הסתיר את שביעות רצונו: "אני לא רואה בזה חוק השתמטות", הסביר ב"חדשות הבוקר" של קשת. בהמשך היום אמר שמה שהכי מציק לו בכל הסיפור הוא ההיגררות של ש"ס אחרי האשכנזים: לאו דווקא בתוצאה (ממנה הוא כאמור מרוצה פלוס) אלא בשאלה מי הוביל אליה. הוא גם טרח לדייק את עופר חדד, שהפך משום מה את הרב עובדיה יוסף ז"ל לקצין חינוך ראשי, והזכיר לו כיצד בערוב ימיו הרב הציג עמדות לא פחות מיליטנטיות מבנו. בשביל זה לא צריך "עיניים חרדיות", אלא עבודת ארכיון פחות סלקטיבית.
מה שמעניין הוא שעם כהן ופרשנים דומים מתנהל דיון ענייני, וגם אם הוא לעתים נוקב, תמיד שומרים בו על הרוח הטובה והחלל הבטוח עבור אותן "עיניים חרדיות". אין לזה שום מקבילה בציבור החילוני: לא קיים פרשן או פאנליסט לא-חרדי, שיגיד שהגיוס לצה"ל סותר אורח חיים ואמונה וכי אם רוצים לשנות זאת, יש לקיים משא ומתן עם הנציגים המוסמכים כדי לקבוע מי יתגייס לצבא ומי יפתח תרופות, למשל. מי שכן ינסה ללכת בקו הזה יישלח לחפש עבודה ב"שפע יששכר". וזה עוד לפני שמזכירים מושגים מצורעים כמו סרבנות מצפון.
במילים אחרות, ישי כהן (כמשל) מוכיח שגם התקשורת, הדורשת ברובה שוויון בנטל, מסוגלת להכיל ואף לגלות אמפתיה כלפי תפיסה לא ציונית במובהק, שיוצרת עיוות אדיר וגובה מחיר כבד. איתה מותר ואף חשוב להתווכח ולהתפלפל, אך לא להרחיק ולהחרים, כפי שנהוג כלפי עמדות לא פחות מתריסות וקיצוניות מבחינת המיינסטרים. בכל זאת, תלמידי חכמים.
לכן, אגב, מומלץ לא להתרגש מהדיבורים הזחוחים בפאנלים על "זעם בציבור" ו"יזכרו להם את זה" וכד'. די להאזין לאישה מרשימה כמו עו"ד רענן שבות, שמדברת בייאוש וכעס על הסבל כאשת מילואימניק עם חמישה ילדים (הקטנה בת חודשיים וחצי, וכשהייתה בת שבועיים הבעל הוקפץ בהפתעה וכמובן הלך), ובאותה נשימה מספרת כיצד קרובים לה "פחדו שהממשלה תיפול" והזהירו אותה ש"אתם תביאו לנו את אוסלו": אם זה הלך הרוח, העיניים החרדיות יכולות להיעצם ולישון בשקט.
