רק כשעלה אתמול השחר, כמה שעות אחרי אסון נפילת הטיל בבת-ים, אפשר היה לקלוט את ממדי החורבן. אלה תמונות שמוכרות מרעידות אדמה ברחבי עולם, רק שהפעם זה כאן, בלב גוש דן. למרגלות מגדל המגורים שספג פגיעה ישירה נוצר תל הריסות - 13 קומות שקרסו זו על זו. בתוך הכאוס, מנהלים אנשי פיקוד העורף בקסדות הכתומות מרוץ נגד הזמן בניסיון לאתר לכודים ולחלץ אותם.
שישה בני אדם לפחות נהרגו מפגיעת הטיל בבת ים. נכון לאמש, הותר לפרסום רק שמה של אפרת סרנגה (44), תושבת העיר. אפרת הייתה נשואה לאופיר בשמונה השנים האחרונות, בת בכורה במשפחה עם שני אחים. היא לא הותירה אחריה ילדים. מלבדה, נהרגו בפגיעת הטיל ילד בן עשר, ילדה בת שמונה, שתי נשים בשנות ה-60 וה-80 לחייהן וצעיר כבן 18. יותר מ-100 בני אדם נוספים נפצעו, בהם ארבעה במצב קשה. נכון לאמש, שלושה בני אדם הוגדרו נעדרים.
את אפקט ההדף אפשר להרגיש במרחק של כמה מאות מטרים ממקום הפגיעה. ואולי "גראונד זירו" הוא מונח מתאים יותר: שמשות שבורות, תריסים מנותצים, שברי זכוכית על המדרכה. ככל שמתקרבים, ממדי ההרס הולכים גדלים. בניינים שלמים שחזיתם התקלפה. ועדיין לא הגענו לרחוב שבו פגע הטיל.
תושבים שנחלצו מבתיהם מסתובבים אנה ואנה כשההלם ניכר על פניהם. ג', בשנות ה-50 לחייה, עוברת יחפה בין ההריסות וצועקת: "ג'ויה! ג'ויה!" זו הכלבה שלה שנעלמה. אנשי פיקוד העורף מנסים להרגיע אותה ומבטיחים לעלות לדירה לחפש את הכלבה. "הייתי בבית לבד", היא מספרת. "שמעתי את האזעקה ואמרתי: אני איכנס שנייה לשירותים לפני שאני יורדת למקלט. שמעתי שני בומים, כנראה יירוטים, ואמרתי טוב, זה נגמר. פתחתי את הטלוויזיה ואיך שאני שומעת את החדשות, פתאום בום. כל התקרה נפלה עליי. אמרתי לעצמי שזהו, אני הולכת למות. צרחתי וצעקתי אבל ידעתי שכולם במקלט למטה ולא ישמעו אותי. הבנתי שאו שאני מצליחה לצאת, או שאני מתה".
על המדרכה ברחוב המקביל, שגם בתיו ספגו פגיעה קשה, עומדת זרינה ובחיקה הכלב צ'רלי, פודל לבן וצמרירי. לצידה ערימה של שקיות וארגזי קרטון, כל הציוד והחפצים שהצליחה לחלץ מהבית בטרם תפונה. מתי תשוב הביתה? איש אינו יודע. אם עד עכשיו היו לנו את מפוני 7 באוקטובר ומפוני גבול הצפון, המלחמה עם איראן יוצרת דור חדש של מפונים.
ב-7:00 בבוקר החלו להגיע בעלי החנויות באזור. רובן ככולן נפגעו מההדף וחלונות הראווה שלהן התנפצו. על רצפת המאפייה הסמוכה פזורים עוגיות ושאר דברי מאפה שנפלו מהמדפים. ולמרות זאת, עסקים כרגיל. תור ארוך משתרך ליד הדלפק. גם בבוקר כזה אנשים לא מוותרים על הקפה והקרואסון, ואולי הם פשוט מחפשים קצת נורמליות בתוך מציאות לא נורמלית.
