ערוץ 14 היה מחוץ לאירוע בסופ"ש, הוא חזר בגדול - מתרפס יותר ומביך יותר בכל הכוח. "צריך להודות לבנימין נתניהו וזה המקום שלנו להצדיע לו", אמר גבי סיבוני בערב. כאילו שביתר השידורים בערוץ הזה (או בערוצים אחרים) עוסקים בביקורת על רה"מ. ממטרי החנפנות לא מפסיקים לרגע. האם המחמאות מוצדקות? עוד נראה, אבל בכל זאת "חשוב לומר, דווקא עכשיו".
מיד בצאת השבת פינקו ב-14 את נתניהו בסקר מחמיא שצופה לו ניצחון על השמאל בבחירות (כולל בנט!), מחמאות לצה"ל ובכירי מערכת הביטחון לא נשמעו. ככה זה. בהצלחות זה נתניהו, בכישלונות אלו הפצ"רית והיועמ"שית. לאחר מכן באה ההתבטאות המחליאה של ינון מגל על תושבי טמרה "שרובם נגד ישראל" - מיד אחרי הפגיעה הישירה שם. יושבי "הפטריוטים" הגיבו לאמירה הזאת בנחת, המשיכו הלאה כאילו זה לא דבר חריג. הם לא חדים, הם סתם זחוחים. הם כבר לא יודעים כמה מגוחכים הם נשמעים מבחוץ. זה עוד יום בעבודה.
מנגד, יש את מכונת הקלישאות בערוץ 12. "גורמי ביטחון: איראן רוצה להגביר את האש לעבר מרכזי אוכלוסין", דיווח בפאתוס ירון אברהם בערוץ 12 (באמת?! המלחמה תחמיר?! די, נו - זה באמת יכול לקרות לדעתך?). "יש ימים מאתגרים לפנינו", המשיך (וואלה?). הדיווח הקצר הזה ממחיש תכונה בולטת של כתבי הערוץ: לפעמים הם חושבים שהם נציגים רשמיים ושהתפקיד שלהם הוא לנאום בפאתוס. הטון תמיד דרמטי, גם בדיווחים הכי יבשים. אין צורך לצעוק על הצופים, לרובם יש טלוויזיה חכמה ששומעים בה היטב.
במהדורה המרכזית היו ציטוטים גנריים של הרמטכ"ל ושר הביטחון עם "פרסום ראשון". פרסום ראשון של מה? אלה אותם מסרים שאנחנו מקבלים כל היום, כמו: "מה שקורה בטהרן זו תפנית מערכתית דרמטית, וזה הולך להתעצם". לאחר מכן דיווח אלמוג בוקר שגורם ביטחוני אמר לו ש"זאת לא רק מלחמת לילה". כן, שמענו את האזעקות אחר הצהריים.
מדובר רק בתחילת המלחמה, ולטלוויזיה כבר נגמרה התחמושת. הקלישאות מתקיפות אותך בלי התרעה ופיקוד העורף לא עוזר, אין דקה שעוברת בלי פרשנות גנרית ששמעת בערוץ אחר. בערוץ 14 שלפו גם את פרזנטור המזגנים השנוי במחלוקת אליהו יוסיאן, שנעלם מהמסכים מאז הציוץ המגעיל שלו על אהרן ברק. הוא חזר, וכמובן הציע לישראל לתקוף עוד יותר עמוק באיראן. הבעיה היא לא בהצעה, הבעיה היא שיוסיאן הוא בדיוק כמו כולם: לא מבין על מה הוא מדבר, לא יודע באיזו תשתיות צה"ל פגע, לא יודע מה התוכניות להמשך. הוא פשוט מחרטט בביטחון.
יש טענה מוצדקת שלטלוויזיה יש תפקיד חשוב, "בטח בימים אלה" - אבל אתמול לא היה יום להתפאר בו. יש להם 24 שעות ביממה, והם לא מצליחים לנסח אפילו טענה מקורית אחת.
בקטנה
איך יודעים שאנחנו בתקופת מלחמה? פתאום כל הפרסומות מדברות על "אחדות" ו"אנחנו כאן בשבילכם". הבעיה היא שאם אפליקציה כלשהי ובנק הולכים על אותו מסר, הצופה לא זוכר איזו פרסומת הוא ראה
