המופע "תזמורת המהפכה מנגנת את הגשש החיוור" הוא ניסיון לפרש מחדש את היצירה של אחד מהרכבי הבידור המרכזיים בתרבות הישראלית. מדובר בעיבוד תזמורתי רחב היקף לשירים, למערכונים ולשפה שפיתחו שייקה לוי, גברי בנאי וישראל (פולי) פוליאקוב לאורך 37 שנות פעילות.
המופע הועלה לראשונה ב-2021 והורכב ממספר קטעים מוזיקליים ותיאטרליים, ביניהם "סינמה גשש", "שלט קטן: ים", "קנטטה לדוד" וקטעים המוקדשים לכל אחד מחברי ההרכב. לצד נגינת התזמורת החיה משולבים קטעי וידיאו ארכיוניים של השלישייה המקורית, המציגים דמויות מוכרות, משפטים שהפכו למטבעות לשון וטקסטים שנכתבו בשפה שעמדה בפני עצמה. המופע מזכיר את כמות הביטויים הבלתי נתפסת שהגששים הטביעו בשפה העברית וששרדו הרבה זמן אחרי שהם התפרקו. העיבוד המוזיקלי אינו מבקש לשחזר את המקור, אלא מתייחס אליו כאל חומר גלם שמקבל פרשנות חדשה: תזמורת המהפכה משתמשת בכלים סימפוניים כדי להאיר את ההומור, את הקצב ואת הדינמיקה של החומרים המקוריים, והתוצאה נעה בין תיאטרון, קונצרט, וידיאו-ארט ניסיוני ומופע מחווה.
המופע מצליח לגעת בחומרים מוכרים בלי ליפול למלכודת הנוסטלגיה הקלה. יש בו מחשבה, השקעה וניסיון להתבונן ביצירה של הגשש מזווית אחרת ומותאמת לימינו. העיבודים מבליטים את הגאונות של השלישייה, וזה ניכר במיוחד בחיבור בין "פסטיבל שירי דיכאון" למוזיקה חיה: "לבד אבכה כעץ עזוב", שרים הגששים, והתזמורת מגיבה במוזיקה דרמטית, מה שמעצים את ההיבט הקומי.
בשעתו זכה המופע לביקורות מצוינות, ועכשיו הוא זמין לצפייה בחינם ביוטיוב, לצד מופעים נוספים של תזמורת המהפכה. בימים אלה אפשר וכדאי להתנתק קצת מההווה ולחזור אחורה, אבל המופע הזה הוא לא ממש נוסטלגיה, אלא התכתבות עם העבר שמעלה כי ההומור של הגשש החיוור שורד גם ב-2025 גם אם לא גדלתם עליו. חיבור בין מוזיקה להומור אגדי – לא צריך יותר מזה בימים כאלה
