מיקי קם דימיינה שיום הולדתה ה-70, שחל היום, יהיה שמח יותר. היא התכוונה לטוס לכמה ימים עם חברה ללונדון, אבל נשארה כאן, בפרדס-חנה, בביתו של בנה, אלון עדר – וליתר דיוק, בממ"ד שלו. "יש לנו מקלט בבית שלנו בתל-אביב, אבל לא כיף שם עכשיו, אז נסענו לפרדס-חנה", היא אומרת.
איך את עוברת את התקופה הזאת?
"הייאוש תוקף אותי מפעם לפעם, אבל באופן בסיסי אני בן אדם מאוד אופטימי. אני לא נכנסת בקלות לחרדות ולפאניקות אלא משתדלת להיות רגועה ושכולם יהיו רגועים. אני אם הבית, אז אני צריכה לשדר שלווה ושניצלים. אני משגרת לשולחן כמויות של פנקייקים ושניצלים, וזה עושה לכולם חם ונעים בלב. יהודה (עדר, בעלה – י"ב) אמר לי אתמול, 'את פשוט הפכת לאמא שלך'. הוא צודק. תמיד היה בי משהו מאמא שלי, אבל בעיתות משבר אני ממש העתק-הדבק שלה, וזה נפלא. מצב כזה עוד לא היה לנו, אבל יש נחמה בזה שאתה נמצא בימים כאלה עם המשפחה הגרעינית שלך. זה מנחם וזה כיף לנו, לילדים ולנכדים".
מכירה אנשים שנפגעו במלחמה הזאת?
"יש לנו חברים שהבית שלהם נפגע. בני משפחת סלע ממכון ויצמן, שהם חברים מאוד טובים שלנו, אמרו לי שהמכון ניזוק מאוד ושהתקרה של הבית שלהם קרסה. רק לדמיין את זה, זה פשוט נורא. גם ליד הבית שלנו בתל-אביב התנפצו חלונות".
איך תחגגו יום הולדת בממ"ד?
"נשחק עם הנכדים בכל מיני משחקים ונאפה איתם עוגות. יש בממ"ד ספרים וממתקים. הם ממילא ישנים שם, ובלילה אנחנו מצטרפים אליהם. אני לא מחוברת למספר הזה, 70, בשום פנים ואופן. אפשר בקלות למחוק את האפס ולהשאיר אותי רק עם השבע".
דחית בינתיים את החגיגות הרשמיות?
"ללונדון לא אסע עכשיו, כמובן. לונדון ממש לא מחכה לי. בסוף השנה יהודה ואני אולי ניסע ליפן. בינתיים נסתפק במה שיש ונשתדל מאוד ליהנות".
