"בשנה וחצי האחרונות נלחמת בעזה ובלבנון ותקופה ארוכה שלא ראינו אותך, אבל תמיד ידענו שאתה, נווה, תעשה הכל כדי להגן עלינו ועל העם שלנו. וגם ידענו שתמיד תחזור. אבל הפעם, לצערנו, לא חזרת". כך ספד אתמול בכאב הראל זעפרני לחברו הטוב, סמ"ר נווה לשם (20) ז"ל, מנוקדים, לוחם בגדוד 12 של חטיבת גולני, שנפל ביום שני בחאן-יונס.
סמ"ר לשם ז"ל נפל ככל הנראה כתוצאה מפיצוץ מטען שהצמידו מחבלי חמאס לנגמ"ש מסוג נמ"ר שבו פעלו לשם וחבריו. בפיצוץ נפצעו גם עשרה לוחמים, בהם ארבעה באורח קשה – קצין ושלושה לוחמים נוספים מגדוד 12.
בתקרית דומה באותו יום, גם בחאן-יונס, נפל סרן (במיל') טל מובשוביץ (28) ז"ל מרעות, שהיה סגן מפקד פלוגה בגדוד הנדסה. מטען חבלה הוצמד למבנה שבו שהה עם כוח מגדוד 12, שיצא מהאמר זמן קצר לפני כן. מהתחקיר הראשוני עלה שחוליית מחבלים גם ארבה לכוח ופתחה באש לעברו לאחר הפעלת המטען.
שתי התקריות בחאן-יונס התרחשו אחרי שצה"ל דילל כוחות מרצועת עזה בשל המלחמה עם איראן, הצורך בתגבור גבול ירדן, ומוכנות לתרחישים נוספים. התוצאה היא שינויים בפריסות הכוחות, בעיקר בדרום הרצועה, והאטה בלחימה, מול התגברות החיכוך עם מחבלים בימים האחרונים, שיותר ויותר מנסים לפגוע בלוחמים.
סמ"ר לשם ז"ל, שהובא אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות. "האיש והאגדה – כך כיניתי אותו", סיפר אתמול בכאב אודי אלון, מחנכו של לשם בשלוש שנותיו האחרונות בתיכון "דרך אבות". "נווה היה חכם, חריף וידען. הוא היה ילד שמבין עניין תוך רגע, ולא היה צריך ללמוד למבחן כדי להוציא ציון טוב. נווה היה אהוב מאוד על חבריו ופופולרי בשכבה. הוא שנא בזבוז זמן, ולכן עם סיום התיכון התעקש להתגייס מיד. הוא רצה להגיע לקרבי ושאף הכי גבוה שאפשר. שמרנו על קשר גם בשנים האחרונות. הוא שיתף אותי בקשיי הטירונות והמסלול ובמשימות החשובות שביצע, והיה מלא גאווה מהכומתה החומה ומחטיבת גולני. 'גולנצ'יק בנשמה' מה שנקרא. כששיתף אותי באחד הקשיים, כתבתי לו שיש לו הרבה כוחות ושהוא אחד שיודע לשרוד בכל מקום. אז הוא ענה לי שזה בדיוק החינוך שקיבל בתיכון 'דרך אבות'".
על פגישתם האחרונה, לפני כשלושה חודשים, סיפר אלון: "הוא הספיק לבקר אותי בבית הספר עם חבר נוסף. היה לו ברק בעיניים והוא סיפר שהם כרגע באמצע משהו גדול. הייתה לו גאווה גדולה והרבה סיפוק מתפקידו בצבא. נווה שידר המון עוצמה מתוך אמונה בצדקת הדרך. לפני שנפרדנו, נכנסנו לכיתה שלנו, והוא ראה את הכנות התלמידים לפורים. נווה איחל להם בהצלחה. התחבקנו, הצטלמנו. לא דמיינתי שזאת תהיה פגישתנו האחרונה. אתגעגע אליו מאוד. הוא יהיה חסר לי תמיד".
