המצב החדש, שבו מקומות העבודה נפתחים אבל לילדים אין מסגרות לימוד, מורכב עבור כל ההורים – אך מקשה אף יותר על משפחות שבהן אחד מבני הזוג נמצא במילואים. "זה לא הקלה בשבילנו. כל עוד הילדים לא במסגרות אני לא מבינה איך המשק יחזור לפעול. האזעקות מנהלות אותנו, כל שעה ילד אחר צריך משהו אחר", אומרת צופיה סולומונט מצור הדסה.
3 צפייה בגלריה
yk14412296
yk14412296
(נאן מלמד וילדיה | צילום: באדיבות המשפחה)
בעלה של צופיה (35), שלמה (36), הוקפץ כבר בתחילת מאי לסבב רביעי של מילואים. בסוף השבוע האחרון הוא יצא הביתה כדי להיות עם המשפחה, אבל בלילה שבין חמישי לשישי כבר נאלץ לחזור לבסיס. צופיה נשארה בבית עם הילדים דניאל (10), מעין (4) ואחיה (3). "זה היה קצת שוק והזכיר את 7 באוקטובר. נכנסתי למצב הישרדותי. עשיתי לנו סדר יום, ובעשר בלילה אני מוחקת את האפליקציה של פיקוד העורף וסוגרת את הממ"ד. זה כדי שהילדים לא יתעוררו, בבוקר אני מורידה אותה שוב", היא מספרת.
גם הודיה גליק מהיישוב עשהאל שבדרום הר חברון נותרה לבדה עם חמישה ילדים בגילי 3–15. ישראל בעלה נמצא בסבבי מילואים עוד מאז 7 באוקטובר. במקצועה היא עובדת סוציאלית ומנהלת דיור מוגן בבאר-שבע, ומתנדבת גם כיו"ר צוות החירום ביישוב. בעשהאל אין מרחבים מוגנים, ומאז יום שישי הם נמצאים אצל הוריה בנוף איילון.
3 צפייה בגלריה
yk14412226
yk14412226
צופיה סולומונט וילדיה | צילום: אלכס קולומויסקי
"יש אתגר גדול בתקופה הזאת", היא אומרת, "מצד אחד 'נכפה' על הילדים חופש גדול, אבל בלי לכייף ולבלות, ומצד שני צריך להחזיק שגרה של זום ולימודים ועבודה, וכל זה כשבעלי במילואים. בשינוי ההנחיות יש משהו מעודד ואני מאמינה שזה חיוני למשק. אבל יש פער גדול בין זה ובין היעדר המסגרות, בעיקר אצל משפחות שמתמודדות עם אבא מגויס ואמא שצריכה לצאת לעבודה. אנחנו שומרים על אופטימיות, ומעבירים לילדים מסר שאנחנו חלק ממשהו גדול ואלה מחירים שאנחנו מוכנים לשלם".
3 צפייה בגלריה
yk14412228
yk14412228
משפחת גליק | צילום: יעל בוחבוט
נאן מלמד (39), צלמת לידות, תושבת באר-שבע ואם לילד בן 13, תאומות בנות 12 וילד בן שבע, נותרה גם היא להחזיק את הבית לבד בזמן שבעלה במילואים. "הייתי בטוחה שכשהילדים יגדלו זה יהיה פחות נורא, אבל הם לא הולכים לישון", היא משתפת, “זה מרגיש שהם התרגלו לחיות במצבי חירום. צילומי הלידות מכניסים בי חיות. במקום הכי נמוך של מוות ומלחמה זה הדבר שנותן לי אוויר. אבל אני נאלצת להוריד רגל מהגז עם העבודה, ורק בסורוקה, קרוב לבית. הילדים יודעים ללכת לממ"ד ואני דואגת שיהיה איתם מבוגר. הם מתורגלים ויודעים שאמא בכוננות לידה, אבל כשבעלי לא נמצא פה קשה לי יותר לקום ולעזוב את הילדים".