כאילו שחסרות לנו סיבות לדאגה, השבוע התפרסמו ידיעות שמלאי טילי החץ של ישראל הולך ואוזל. ב"וול סטריט ג'ורנל" צוטטו גורמים שטענו כי המחסור עלול לפגוע ביכולת ההגנה הישראלית. ב"וושינגטון פוסט" התפרסמה הערכה אפילו יותר מדויקת: לישראל נותרה יכולת הגנה לעוד 12-10 ימים. בצה"ל מיהרו להכחיש את הטענות.
קוראים לזה כלכלת חימושים, אם כי במקרה הנוכחי "כלכלת יירוטים" תהיה ביטוי יותר מדויק. כלכלת יירוטים זה כשאתה עושה חשבון אם לשגר טיל חץ 3 יקר המציאות, או לקחת סיכון ולקוות שטיל קלע דוד או פטריוט יעשו את העבודה במקומו. דיווחים על מלאי הטילים המצטמצם של ישראל התפרסמו גם בעבר. אפשר לקוות שמדובר בלחץ אמריקאי שנועד להרגיע את ההתלהבות הישראלית משיגור אינטנסיבי של טילי יירוט. בסוף, החשבון הרי מגיע למשלם המסים האמריקאי. כי אם זו לא הסיבה, אז כולנו צריכים לדאוג מאוד.
מלחמה זה עניין יקר, ככה גילינו כולנו בשבוע האחרון, עם גלי המתקפות הבלתי פוסקים על אדמת איראן והגנת שמי המדינה מול הטילים האיראניים. ההערכות הקודמות לגבי מחיר המלחמה הושלכו לפח כשהתברר היקף הלחימה באיראן. עלות המלחמה המעודכנת כבר גדלה בכ-10 מיליארד שקל והיא עלולה להמשיך ולגדול. הערכות העלות הכוללת למשק הישראלי מלחכות את רף טריליון השקלים.
נתרכז רגע בצד ההגנתי של המערכה הזו. הנה רשימת מחירים חלקית, ששולמה השבוע:
טיל חץ 2 – כ-3 מיליון דולר לטיל.
טיל חץ 3 – כ-2.5 מיליון דולר לטיל.
טיל קלע דוד – כ-700 אלף דולר לטיל.
טיל טמיר של כיפת ברזל – כ-70,000 דולר לטיל
טיל THAAD אמריקאי – כ-15 מיליון דולר לטיל.
כמה מאלה שוגרו השבוע? צה"ל לא חושף את המספרים המדויקים. אבל בהערכה גסה, מול כ-400 טילים איראניים שיצאו לכיוון ישראל ניתן להעריך ששוגרו יותר מיירטים כדי להבטיח את הפלתם של הטילים, מה שמסתכם ביותר משני מיליארד דולר. וזה רק קצה קצהו של החשבון.
תא״ל (במיל') רו"ח ראם עמינח, מי שהיה חבר בפורום מטכ"ל והיועץ הכלכלי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, מכיר את המספרים היטב. לפי החישוב שלו, חישוב שמרני לדבריו, המספר המלא מגיע ל-12 מיליארד שקל על שבוע לחימה. הוא כולל יותר מ-5 מיליארד שקל על הוצאות הגנה, וכ-3 מיליארד שקל על הוצאות תקיפה שכוללות עלויות טיסה של 200 מטוסי חיל אוויר 24 שעות ביממה במשך השבוע האחרון ואלפי פצצות שמחירן הממוצע הוא כ-500 אלף דולר האחת. יש הוצאות נוספות כמו משאבי מחשוב וסעיפים שהשתיקה יפה להם. והנה הגענו ל-12 מיליארד שקל, עלות הלחימה בשבוע האחרון.
סיכוי של אחד לאלף
ואחרי ההוצאה הכספית המסיבית הזו, המתקפה האיראנית שהחלה בדיוק לפני שבוע, הפתיעה את הציבור הישראלי. גם בגלל היכולת של טילים איראניים להגיע למרכזי ערים מבלי שהיירוט של חלקם הצליח וגם בגלל עוצמת הנזק, שגבתה את חייהם של 24 בני אדם, מאות פצועים והרס שבכל המערכות עד כה – מול עזה, מול לבנון ומול החות'ים – לא ראינו כזה. האם זה אומר שמערכות ההגנה שבנתה ישראל לא מצליחות להתמודד כראוי מול מתקפות טילים מסיביות?
"כשיורים על עיר שיש בה הרבה מאוד בתים, יש סיכוי לא רע לפגוע באחד הבתים, לא?", אומר אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן ישראל, ראש סדנת יובל נאמן באוניברסיטת תל-אביב ולשעבר ראש מפא"ת במשרד הביטחון. מבחינתו, מדובר בסטטיסטיקה: "90% מהטילים הבליסטיים מיורטים. זאת אומרת ש-10% יכולים לעבור, משהו כמו 15 טילים. כשהטיל חודר, תלוי על מה הוא מכוון. אם אין לו מזל מיוחד אז הוא לא פוגע בכלום. אבל אם הוא מכוון על מרכז עירוני גדול וצפוף, הוא פוגע במשהו".
הנזק הפעם הרבה יותר חמור. הצליחו לפוצץ אפילו ממ"ד
"זה קשור לגודל של ראש הנפץ. יש שם 500 קילו של חומר נפץ. מה הסיכוי שמכל הבניין הטיל יפגע דווקא בממ"ד? נורא נמוך. מתוך 1,000 טילים שירו עלינו מאפריל ועד עכשיו, טיל אחד פגע בממ"ד. אחד לאלף, זה סיכוי כמו שתלך ברחוב ומכונית תעלה למדרכה ותפגע בך. מה אתה יכול לעשות? הסיכויים נורא קטנים אבל זה יכול לקרות".
בסופו של דבר נהרגו 24 בני אדם במתקפות האיראניות השבוע. זה רף חדש שלא הורגלנו אליו
"זה אומר בערך שלושה ביום, שלהזכירך זה לא רחוק ממספר האנשים שנהרגים ביום מתאונות דרכים. אני אקח אותך עכשיו ל-2006, מלחמת לבנון השנייה. אז נהרגו קצת יותר מ-100 בני אדם, ממוצע של אדם על כל 80 רקטות. עכשיו יש לנו מערכות ואנחנו מיירטים את הכל. תחשוב מה היה קורה אם הטילים לא היו מיורטים. במקום 24 היו 480 הרוגים. אין מערכת שהיא fool proof, בעולם".
רבים מהמומחים שותפים להתלהבותו של בן ישראל מיכולת יירוט הטילים של ישראל. "אני מוכרח להגיד לך, גם כאזרח, שאני מלא התפעלות, לא רק כמי ששירת רוב חייו שם במערכות האלה", אומר אלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ולשעבר ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. "יש פה שילוב מדהים של איכות, שעומדת בניגוד צורם ל-7 באוקטובר, של יכולות מבצעיות, של תעוזה ושל מודיעין מעולה שלנו, ויכולות ביצוע ואומץ לב מדהימים של חיל האוויר".
טל ענבר, מומחה לתעופה, חלל וטילים ועמית מחקר בכיר ב-Missile Defense Advocacy Alliance, מוסיף: "מדובר כאן במערכות ההגנה מסוג אחר לגמרי — חץ 2 וחץ 3 ו-THAAD האמריקאי זה לא מה שאנחנו רואים שנים על גבי שנים, כמו כיפת ברזל. המערכות עבדו בצורה מדהימה, עד שאפילו המהנדסים שבנו אותן היו מופתעים לטובה מהביצועים".
ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומומחה לתחום הטילים והלייזר, מדבר גם הוא בהערכה רבה ליכולת שהפגינו מערכות היירוט הישראליות אבל מציין שלמערכת יש מגבלות. "לחץ 3 יש מערכות עקיבה, אבל לא תמיד הדברים האלה עובדים אז בהחלט יכול להיות שיש כאן בעיה מסוימת. יכול להיות שאם היו לישראל יותר סוללות חץ 3, אפשר היה אפשר ליירט יותר טילים איראניים". קליסקי מזכיר שבהתקפה האיראנית הראשונה באפריל 2024 הצטרף הצי האמריקאי להגנת ישראל והשתמש במערכת AEGIS לצד מערכות ההגנה של ישראל. גם כעת האמריקאים מעבים את מערך ההגנה הישראלי עם טילי THAAD. אפשר להבין מזה, שסוללות חץ 2 וחץ 3 לבדן לא מספיקות.
עמוס גלעד לא מקבל את התהיות האלה. לדבריו מערכות ההגנה האווירית הציגו הישגים יוצאים מהכלל. "היו ממש תחזיות אימים, כמו שגלנט סיפר שראש הממשלה הסתכל נוגה בחלון ואמר שהמגדלים בתל אביב יפלו. זו מדינה שבנתה תוכנית להשמדת ישראל, דיברו על 1,000 טילים ביום, כולל מספרי נפגעים מזעזעים. הם בנו חגורת אש שאמורה הייתה לתקוף אותנו מהחיזבאללה, סוריה, עיראק, תימן. התוצאות שלהם מול התוצאות שלנו — זה פשוט לא בר השוואה, זה מעורר השתאות".
הטיל שעוד לא הכרנו
ארסנל הטילים האיראני נראה מדאיג מאוד, לפחות עד לימים האחרונים. היו שם כ-3,000 טילים בליסטיים עם טווח של אלפי קילומטרים, ראשי נפץ במשקל 500 ק"ג או 750 ק"ג, ושמות מפחידים כמו שהאב-3, ח'ורמשהאר וחאג' קאסם. בנוסף אליו יש לאיראנים גם טילי שיוט ששוגרו לעבר ישראל במתקפה באפריל שעבר וכמות עצומה של כטב"מים, שהם פצצות מעופפות עם שמות כמו שהאד-129, מוהג'ר ואראש. בניגוד לכטב"מים ששיגר החיזבאללה בשנה שעברה, אלף הכטב"מים ששיגרה איראן עד כה לא גרמו לנזק כלשהו ורובם לא חדרו לתחומי ישראל כלל. טילי השיוט הוכחו כלא יעילים ואיראן לא שיגרה כאלה במערכה הנוכחית.
טילים בליסטיים איראניים הגיעו גם לידי החות'ים, והם אלה שמטרידים את ישראל כבר חודשים ארוכים. למעשה יש מומחים שסבורים שמדובר בניסוי כלים של האיראנים, שמבקשים לבחון את פעילותן של מערכות ההגנה הישראליות ואולי סתם לגרום לישראל לבזבז טילי חץ 3 יקרים.
האיראנים לא חסכו השבוע במאמצים לפאר את יכולות הטילים שהם משגרים. ביום רביעי הם דיווחו ששיגרו לישראל טיל סג'יל 2 עם ראש נפץ במשקל 1,500 ק"ג. לפני כן טענו ששיגרו טילי פתאח-1, שהם לפי ההודעה "היפרסוניים" כלומר נעים במהירות גבוהה פי 5 ממהירות הקול ולכן יכולים להתחמק מהמיירטים. למותר לציין שהנזקים מהטילים האלה היו מינימליים אם בכלל. הניסיון של הימים האחרונים הראה שהאיראנים משגרים עשרות טילים בבת אחת ממקומות שונים באיראן.
יכול להיות שהאיראנים טרם השתמשו בכל היכולות שלהם. למשל בטיל הכבד מכולם — ח'ורמשאר שנושא ראש נפץ במשקל טונה וחצי. המהירות ההיפרסונית ויכולת התמרון שלו עלולות לאתגר את מערכת חץ 3. יש הטוענים שזו הסיבה להצלחת שניים מהשיגורים של החות'ים לעבר רמת אפעל ויפו. בכל מקרה, הוא עדיין לא ביקר כאן השבוע.
לדברי טל ענבר, יכול להיות שהאיראנים שומרים את טילי הח'ורמשאר ליום שאחרי המלחמה או למכה שתיצרב בתודעה: "אלה טילים כבדים הרבה יותר ממה שראינו עד עכשיו. זה לא שאי-אפשר ליירט אותם, אבל ח'ורמשאר אחד שנופל באמצע רחוב צפוף בעיר בישראל, מקריס חצי רחוב. מבחינת הדברים שיש להם בארסנל — אין להם הפתעות בשרוול שאנחנו לא מכירים, זה לא שפתאום יצא לך איזה טיל בין יבשתי ויעיף אותנו עד ניו-יורק. זה לא יקרה".
ענבר נשמע כמעט מאוכזב מהאיראנים: "הפתיע אותי, שאתרי הטילים התת-קרקעיים שלהם, שחלקם נבנו ליכולת של שיגור מתוך הקרקע - אף אחד מהם לא ירה. זה מוזר לי מאוד. אתה כבר משקיע באתר כזה מיליארדי דולרים ויש לך יותר מעשרה כאלה, אז תירה מזה. מפתיע שאין במערך הטילים האיראני פקודת קבע שבהינתן מתקפה כוללת על איראן כל בסיס יורה את כל מה שיש לו. אופן ההפעלה של הכוח הטילי היה מחפיר. לא שכישראלי אני עצוב, כן?"
אין ספק שהאיראנים הופתעו ביום שישי שעבר, ומאז הם לא מצליחים להתאושש. מה שהתחיל בחיסול כוח הנ"מ שלהם, חיסול מדענים, מפקדים ופוליטיקאים והשגת עליונות אווירית ישראלית בשמי איראן, לא מאפשר להם להפעיל את התוכניות שהכינו. כך למשל מטוסים וכטב"מים של חיל האוויר מנהלים ציד של משגרי טילים: ברגע שמזהים הכנות לשיגור פוגעים בהם וכך מונעים במקרים רבים את יציאת השיגור. "לא הפתיעה אותי העליונות האווירית שלנו מול איראן", אומר ענבר, "המערכות שלהם יפות למצעדים אבל לא שוות כלום. מה שכן מרשים זה ציד הטק"ק כמו שהאמריקאים והאנגלים עשו ב-1991 בעיראק. אין לזה תקדים עולמי וזה מרשים ביותר ושוחק יכולות בצורה מטורפת ועושים את זה גם עם כלים מאוישים וגם עם לא מאוישים, כך שזה בהחלט מרשים".
חיל האוויר לא מסתפק בזה. הוא גם מבצע תקיפות של אתרים תת-קרקעיים ותקיפות של אתרי אחסון טילים ואתרי ייצור טילים. התקיפות מונעות מהאיראנים לחדש את מלאי הטילים שלהם כשהתוצאה היא שהם מנהלים כעת כלכלת חימושים שמתבטאת בשיגורים מצומצמים של טילים.
מחיר המלחמה
עלות הלחימה מאז 7 באוקטובר - 180 מיליארד שקל
תקציב הביטחון המשוער ל־2025 - 200 מיליארד שקל
העלות הצבאית של הלחימה באיראן - כ־1.7 מיליארד שקל ליום
הנזקים מפגיעת הטילים בעורף - יותר מ־ 2 מיליארד שקל
מחיר הלחימה בעזה - 400 מיליון שקל ליום
המאמץ המלחמתי הישראלי הוא גם מאמץ כלכלי. כך למשל משרד הביטחון הזמין בחודשים האחרונים כמות גדולה של טילי חץ 3 מהתעשייה האווירית, בעלות של מיליארדי שקלים. משרד הביטחון גם הזמין מרפאל כמות גדולה של טילי טמיר של כיפת ברזל וכמו כן מערכות יירוט בלייזר "מגן אור" ומיירטים למערכת קלע דוד. בנוסף, מחיר שעות הטיסה וטילי האוויר אוויר בהם מיירטים כטב"מים איראניים מגיע לעשרות מיליוני דולר. ההתגוננות כנגד רקטות מלבנון או מעזה עלתה 50,000 דולר לטיל, ועכשיו ההתגוננות מול הטילים האיראניים עולה 3 מיליון דולר לטיל. מדובר במערכה שעולה לישראל הרבה יותר כסף ממה שהורגלנו.
עמוס גלעד: "הפגיעות יוצרות פחד בקרב הציבור ששכונות שלמות נמחקות, אז אין בכלל משמעות לכסף. כל סכום שווה כדי למנוע את זה. עלויות המערכת הזו, לא רוצה להגיד שהן מגוחכות, אבל קח לדוגמה את הטיל שהצליח לחדור ונפל בנתב"ג: כל חברות התעופה הבינלאומיות נעלמו, נגרמו נזקים כלכליים של מיליארדים. אין ערך גבוה מדי ליכולת הגנה כזאת. פשוט אין, גם מבחינה ביטחונית — הקריה, המטכ"ל, הרמטכ"ל, שר הביטחון, כל המערכות מתפקדות באופן מלא".
בן ישראל: "אתה משווה את המחירים אבל אתה צריך להשוות למחיר שאתה חוסך. צריך לשאול תמיד לא מה המחיר של האיום, שיכול להיות מאוד זול, אלא מה המחיר שאתה חוסך לעצמך. והוא ללא ספק מחיר כלכלי".
ענבר: "אתה לא משווה עלות איום מול עלות הגנה. כדור של אקדח עולה שני שקלים אבל רצח של ראש הממשלה זה דבר מזעזע וההגנה על ראש הממשלה הרבה יותר יקרה. אתה תמיד צריך לעשות את החשבון של עלות ההגנה אל מול תוחלת הנזק. תאר לך שמאות הכטב"מים היו פוגעים בישראל? אז מול זה אתה עושה את החשבון של עלות ההגנה ואז לא רק שזה לא יוצא יקר, זה אפילו יוצא זול".
כמה זה עולה לנו
על רקע המלחמה הנחושה בין ישראל לאיראן, ובהמשך למלחמה בעזה ובלבנון, אנשי הכלכלה עוסקים בשאלה כמה כל זה עולה לנו. לא רק מערכות היירוט או מערכות התקיפה, אלא המלחמה הכוללת, עלות ימי הלחימה, עלות הנזקים לרכוש, הפיצויים לנפגעים, הנזקים למשק הישראלי בכללותו.
הבעיה היא שמרוב דוחות והערכות, קשה להבין מה באמת העלות של המלחמה לקופה הציבורית. במערכת הביטחון העריכו שעלות המערכה הנוכחית עם איראן היא כמיליארד שקל ביום, כלומר כ-7 מיליארד שקל בשבוע האחרון לבד. לשם השוואה, מחיר יום לחימה בעזה היה 400 מיליון שקל. בצה"ל העריכו שעלות המלחמה בעזה הגיעה ל-135 מיליארד שקל. בתחילת השנה ההערכה הזו צמחה ל-150 מיליארד שקל, מתוכם 44 מיליארד שקל שמשולמים לאנשי מילואים והוצאות על כוח אדם.
בדוח של החשב הכללי במשרד האוצר צוין כי עלות המלחמה עד סוף 2024 הגיעה ל-141.6 מיליארד שקל, כשבסכום זה נכללות ההוצאות הצבאיות, ההוצאות האזרחיות ותשלומי הנזקים. לפי הערכות בנק ישראל ב-2024, עלות המלחמה – לא כולל המערכה מול איראן – מגיעה ל-250 מיליארד שקל. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, אמר שהעלות הזו כוללת 40 מיליארד הפסד מסים, וכן הוצאות צבאיות כמו ימי מילואים ותחמושת והוצאות אזרחיות שתומכות בלחימה.
אבל מה כל זה מול ההערכה של ראם עמינח, שעלות המלחמה הכוללת למשק יגיע לטריליון שקלים. כן, הספרה 1 עם 12 אפסים אחריה. העלות הישירה של המלחמה מגיעה כעת לפי הערכתו ל-180 מיליארד שקל אבל זה לא הכל: "אני לא יודע מתי המלחמה תיגמר אבל כבר עכשיו אתה רואה שהיא לא תיגמר בפחות מ-200 מיליארד שקל, זה בכלל אין שאלה". לסכום הזה נוספת העלות של שיקום משפחות חיילים ומשפחות נפגעות פעולות איבה – סכום לא ייאמן של לפחות 200 מיליארד שקל. "חלק גדול מהפצועים הם בני 25-20. אתה מבין שאתה תשלם להם עכשיו 50-60 שנה", הוא אומר.
עלות נוספת של המלחמה קשורה לשיקום היכולות של צה"ל: החזרת הכשירות לטנקים, החזרת בסיסים שנפגעו למצבם לפני המלחמה. העלויות האלה מסתכמות ב-100 מיליארד שקל נוספים. אליה מצטרפות עלויות בהיקף 100 מיליארד שקל של חידוש היכולות המודיעיניות ויכולות אחרות של צה"ל. "אתה מבין שמבצע הביפרים עלה כמה לירות, נכון? גם מבצע מכשירי קשר. והיו גם דברים שצצו באיראן. אתה צריך לחדש את המודיעין שלך כי בזבזת את מה שאספת ועכשיו תצטרך לבנות את הכל מחדש".
החשבון הזה מסתכם ב-600 מיליארד שקל. מעבר לו יש עלויות המלחמה למשק. "תסתכל על הנזקים, הם עצומים", הוא אומר, "עיירות שלמות הרוסות. יש נזקים לכלכלה. אנשים לא עובדים, לא נמצאים, הנזקים מטורפים. אתה מפסיד מכרזים בעולם. יש נזק לתדמית העולמית שלנו, כמות המשקיעים שנעלמו, הריבית שהעלו לנו. השנה נשלם רק על הריבית 57 מיליארד שקל". את הנזק הזה הוא מעריך במצטבר ב-400 מיליארד שקל. כל העלויות האלה, שייפרשו על פני שנים לא מעטות, מגיעות בשורה התחתונה לטריליון שקל.
האתגר של האוצר
על רקע הערכות עלויות המלחמה במשרד האוצר נערכים לקרבות מסוג אחר – קרבות בלימה למניעת פריצה תקציבית. למעשה זו מלחמה אבודה מראש, בעיקר כשתקציב המדינה נפרץ כבר מספר פעמים בשנת 2024 ואין ספק שהוא ייפרץ שוב השנה. החזית הראשונה של האוצר היא מול משרד הביטחון. שם טענו עוד לפני המערכה באיראן שנדרשים 30 מיליארד שקל כדי לממן את העלויות הנוספות. הדרישה הזו צפויה לגדול עכשיו.
אבל זו לא החזית היחידה: האוצר יצטרך למצוא דרך לממן את הנזקים למשק בגלל המלחמה, את הפיצויים על סגירת השמיים של ישראל, את ההסדר מול המעסיקים שימנע הוצאת מאות אלפי עובדים לחל"ת ועוד שורה ארוכה של דרישות, מוצדקות אך יקרות. מנכ"ל משרד האוצר שלומי הייזלר אמר כבר לפני מספר חודשים שבלית ברירה, הדרך לממן את עלויות המלחמה תהיה בהעלאת מסים.
שמואל אברמזון, הכלכלן הראשי במשרד האוצר, אומר: "הייתי לוקח בערבון מוגבל את המספרים שנזרקים לאוויר". לדבריו האוצר כבר החל בדיונים עם מערכת הביטחון והם צפויים להמשיך לאחר סיום פרק המלחמה: "הדיון הזה יצטרך להתקיים כשנקבל תמונה יותר ברורה, לפחות עם סיום הסיבוב עם איראן. צריך להבין מה הסיכונים שלנו החדשים, מה הצרכים המעודכנים".
אתה צופה שהצרכים ישתנו?
"לא בטוח שמה שהיה הוא שיהיה. אחרי שהתמונה תתבהר, משרד האוצר מצפה שיהיה דיון אמיתי וכן על הצרכים הביטחוניים" .
אתה שומע הערכות של בנק ישראל, למשל שהיעדים של התקציב לא נכונים. יכול להיות שיהיה פה שינוי בעקבות המלחמה?
"אני לא חושב שיש כזה פער מבנק ישראל מבחינת השימושים. כולנו מעדיפים הוצאה על דברים שמעודדים צמיחה. פעם, לפני המלחמה, דיברו היה איזשהו פער - אמרו שאולי צריך להשקיע יותר בתשתיות ולא היו מוכנים להגדיל את הגירעון. אבל אני חושב שהיום גם בנק ישראל שותף לאמירות של החשיבות הפיסקלית ולכן אני לא בטוח שיש כזה פער".
איך ישראל תתמודד עם עלויות המלחמה? יכול להיות שיהיה צורך לפרוץ שוב את מסגרת התקציב? או שתהיה העלאת מסים?
"קודם כל צריך לזכור שאנחנו הוספנו יותר מ-20 מיליארד שקל להכנסות המדינה וזה מייצר מקורות. משרד האוצר יעשה כל מאמץ על מנת להתמודד במסגרת הגירעון ולהימנע מהעלאות מסים שיפגעו בצמיחה. ואם צריך להטיל הוצאות, אז זה גם צריך להיות על השולחן".
יש מקום לאופטימיות לדעתך?
"המלחמה מייצרת הזדמנויות מדהימות כלכליות. היא הולכת להוריד לנו את פרמיית הסיכון, להוריד את עלות ההון ולייצר פה גם הזדמנויות השקעה והזדמנויות סחר, כולל עם מדינות באזור שהיום אין לנו כל כך יחסים איתן, אז יש הרבה מקום לאופטימיות".
עמינח נשמע הרבה פחות אופטימי: "אני מעריך שתקציב הביטחון יגיע ל-200 מיליארד שקל השנה, שזה מספר מטורף. מאיפשהו צריך להביא את הכסף הזה. תקציב המדינה כבר בחריגה על חריגה על חריגה על חריגה. אפשר היה להגיד שאולי ראש הממשלה לא צפה את ההתקפה באיראן אבל מי שהיה אמור לדעת זו הממשלה. בעולם מסתכלים ואומרים - הוא כל פעם מסבן אותנו מחדש".
בן ישראל מוסיף: "אנחנו מבזבזים את התקציב על שטויות. השר גולדקנופף אמר שעוד לא הוכח שמתמטיקה ואנגלית עוזרים לכלכלה. אנחנו נותנים להם מיליארדים במקום לתת אותם לאיפה שצריך".
עמוס גלעד: "צבא זה כלי שמשיג הישגים מדיניים. ואני מניח שאז גם יחזור השגשוג. בעזה היו צריכים לעשות הכל כדי לשחרר את החטופים, למצוא פתרון בינלאומי, לחבור לציר הערבי שבראשו סעודיה, וזה בעצמו היה מביא לנו הון עתק. צריך תבונה, והתבונה המדינית היא לא התחום החזק פה. אם לא יהיה אופק של פתרון מדיני אז יכול להיות שנשקע בביצה, אבל זה תלוי בנו".
האיראנים טרם השתמשו בכל היכולות שלהם. למשל בטיל הכבד מכולם - ח'ורמשאר, שנושא ראש נפץ במשקל טונה וחצי. המהירות ההיפרסונית ויכולת התמרון שלו עלולות לאתגר את מערכת חץ 3
