זוהי תקופה נפלאה לערבי קלונקס מול ניר דבורי, לריצות למקלטי שכנים עם אלכוהול, לממתקים של הנפש שרוצה לזכור שיש לה גם מצבי תודעה אחרים חוץ מחרדה במלחמה. אלה רגעים שבהם מי שחסר - מורגש יותר ממי שהינו. כמו למשל יגאל שילון ויהודה בארקן ז"ל, שחרתו על דגלם למצוא דמויות מטורפות שיגרמו למציאות להיראות חיוורת. שילון עם אלי יצפאן "הענק". בארקן עם מושון "אנחנו עוד נחזור אליו". לא פלא שעם מות תרבות הפספוסים והמתיחות נותר להגחיך רק את מה שאמיתי.
עומר בן ה-15 מבאר-שבע למשל, שהפך כוכב כי הוא "נודר נדר שהתפוצץ עליי טיל ובראש של אמא שלי הלך סורוקה". בנימין נתניהו ש"כל אחד מאיתנו נושא מחיר אישי. פעם שנייה שבני אבנר מבטל חתונה". ואפילו דונלד טראמפ שהמתיחה שלו בדבר "אחליט בתוך שבועיים" היא לא פחות מקאץ' פרייז שנאמר בעבר על כל כך הרבה דברים: על מסיבת עיתונאים נגד דאעש, על אפשרות לסגר קורונה וגם כשנשאל אם פוטין רוצה לסיים את המלחמה ענה "אודיע בעוד כשבועיים".
מהדורות החדשות הפכו לסוג של ריאליטי בעצמן. הרמות קול, דיווחים חוזרים ונשנים עד שיבוא איזה פיצוץ גדול כדי שיהיה באמת איזה אקשן שימלא את המסך. האסקפיזם החדש בישראל הוא המלחמה נגד איראן. ממה הוא מבריח? מ-53 חטופים במנהרות ומשפחותיהם שקשה להסתכל להן בעיניים.
במקום זה, כדי להפיג את המתח מהמתח, השפה הופכת גם היא ל"אמיתית". הפרומו לרוקדים עם כוכבים מספר שהסטארים עומדים לרקוד את הסוד שלהם. מה שזה לא אומר. אבל כדאי להכין עוד קלונקס כדי לוודא שהסיפור של עומר נודלמן תוך כדי שפגט לא יפיל איזה בניין ברמת-גן.
גם מפחיד לחשוב ששאול חכם מהדיירים של "האח הגדול" יודח. כי מילא שביתו נפגע מנפילת טיל איראני בעיר מגוריו, הפחד האמיתי הוא לגלות לפי הפרומואים שאולי זה הוא שיודח בגלל חבר שלו.
זו תקופה שהרגש אמור ליצור בה חמלה על סיטואציות מומצאות של ריאליטי וקובר עוד קצת את מי שלא מדובר, כי מה לעשות יש עכשיו מלחמה והיא בעורף. צריך חוסן ושימורים של תירס. ואלוהים יודע כמה השכנים בלתי נסבלים במקלט. ואין מזגן. ואין מסגרות חינוכיות. ויש אכילה רגשית וכמה טוב שצורחים בטלוויזיה במקומנו. שיש דיאלוגים אכזריים בתוכניות. כי הנה, יש הזדמנות לראות איך מישהו שהוא לא אני, חוטף באמת.
במהדורת החדשות מסבירים עד כמה חשוב לשמוע לפיקוד העורף. זה הרי מציל חיים. כלומר רק את החיים של מי שלא חצה את הגבול שלא מרצונו. לעזה. עבורם אין טיסות חילוץ חזרה. אפילו מירי רגב יודעת שאין טעם לאחל להם בהנאה.
בקטנה
בחמישי שודרה "כלוב הזהב" ברשת. הפורמט ישן. ההנחיה גם. הרעיון: לנסות להוציא מהכלוב השקוף כמה שיותר פרסים. במציאות שבה ישי לוי יכול היה לצאת ממסכה של אבו־נפחא בשם הבידור, ברור שגם המרוץ אחרי החומריות הוא שינוי מרמ ענן בלוח השידורים. כלומר, יותר מרענן מפיצוץ בניינים בבורסה, מבניין בעל ארבע קומות שנפגע בחולון או אנשים חסרי בית. אגב רק בתחילת החודש הופסקו צילומי הכלוב אחרי שאחד המשתתפים חש ברע. כנראה שפצועים מבית חולים שלם שנפגע מטיל לא מספיקים כדי לעשות קאט.
