הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ עשה לפנות בוקר היסטוריה, לא פחות, כשנתן את הפקודה לכוחות המזוינים שלו לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. טראמפ, שרבים בארה"ב, בישראל ובעולם מביעים חשש גדול, ובצדק, ממדיניותו הלא-עקבית והקפריזית, הוכיח בסופו של דבר שיש כיסוי להצהרותיו על כך שאין בכוונתו להשלים עם איראן גרעינית.
זהו שינוי מרענן עבור רבים במזרח התיכון, בעיקר בקרב מדינות ערב הסוניות, שראו כיצד הממשלים האמריקאיים השונים שקדמו לטראמפ נכנעו ללחץ ולאיומים מצד איראן ובעלות בריתה בעבר. המסר שקיבל העולם הערבי אז היה שהאמריקאים הם נמר של נייר, ושברגע האמת הם נמלטים מהשימוש בכוח. אתמול המסר הזה השתנה. למרות שורה של לחצים מבית (המפלגה הרפובליקנית) ומחוץ (איומים איראניים למכביר), טראמפ לא התקפל והראה לאיראן ולעולם הערבי כולו כי דפוס הפעולה האמריקאי המסורתי אינו תקף עוד.
אלא שהמלחמה הזו רחוקה מסיום, ולא בגלל האיומים האיראניים. אתמול הוסיפה טהרן לרמוז כי היא עלולה לתקוף את הכוחות האמריקאיים במפרץ. האמירות הללו מזכירות את האיום בסגירת מצרי הורמוז, מאחר שבסופו של דבר אם ייצאו לפועל, הצעדים הללו יפגעו בעיקר באיראן ובכלכלתה. ועם זאת, המשטר מדגיש שאין בכוונתו לוותר על פרויקט הגרעין שלו.
טהרן נשלטת כיום בידי משטר קיצוני, אולי הכי קיצוני מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979, והמנהיג הרוחני שלה עלי חמינאי בן ה-86 מבהיר כי אין פניו לפשרה. קשה לראות שינוי באופק במדיניות טהרן, לפחות כל עוד חמינאי בחיים - וארה"ב וישראל צריכות להמשיך לפעול יחדיו במטרה לפגוע בו.
איראן אינה לוב, הכאוס אינו מאיים עליה. סילוקו של חמינאי, שחיזק משמעותית את המחנה השמרני באיראן בעשורים האחרונים, אמנם יכול להוביל לכך שימונה לו יורש שדוגל באותה מדיניות - אך ישנה גם אפשרות שיוביל לחיזוק המחנה הרפורמיסטי בתוך המשטר האיסלאמיסטי. חמינאי נהנה גם כך ממעמד של קדוש בעולם השיעי, כך שמותו לא יאדיר אותו או יביא למדיניות קיצונית יותר, מאחר שאיראן הנוכחית היא קיצונית מספיק גם כך.
איראן, אם לא יהיו ניסים או הפתעות, תנסה לחדש בהקדם את העשרת האורניום במתקנים חשאיים אחרים, ואולי אפילו לחתור לייצור פצצה מתחת לאף של המערב. השאלה הגדולה היא מה בכוונת ארה"ב וישראל לעשות נוכח הכוונה הזו. האם טראמפ יורה לאנשיו להמשיך לתקוף באיראן עד שהמשטר יניף דגל לבן, וסביר שלא יעשה זאת, או שמא בכוונת ישראל וארה"ב לעצור ולפנות את הדרך למו"מ, נוכח הפגיעה הקשה בגרעין האיראני והאטתו?
בסופו של דבר, התקיפה האמריקאית יכולה לסלול את הדרך בעוד לא הרבה שנים למזרח תיכון חדש. ממש כמו ההוא ששמעון פרס העז לדבר עליו בזמנו. עם איראן שאינה גרעינית, וחלשה הרבה יותר, עם חיזבאללה מנוטרל וסוריה שרוצה להיות מדינה "נורמלית", מדינות ערב סוניות יחששו פחות מלמסד את קשריהן עם ישראל ולהוביל לנורמליזציה, אפילו מול ערב-הסעודית. אך לשם כך, נתניהו יצטרך לסיים את המלחמה בעזה ולהוביל מהלך מדיני שיסלק את שלטון חמאס שם, ויסלול את הדרך בפני הכנסת כוחות ערביים מתונים לרצועה וכן כוחות של הרשות הפלסטינית.
ועוד מילה על המהלך של בנימין נתניהו וממשלת ישראל: נתניהו, שהורה לתקוף באיראן, צריך לקבל קרדיט גדול על כך, ממש כשם שהוא, כראש ממשלת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, אחראי לאסון הכי גדול שעבר על מדינת ישראל. ההצלחה באיראן אינה סותרת את הכישלון המהדהד ואת האחריות האישית הקשה של נתניהו למה שהתרחש ב-7 באוקטובר.
עם איראן חלשה הרבה יותר, עם חיזבאללה מנוטרל וסוריה שרוצה להיות מדינה "נורמלית", מדינות ערב סוניות יחששו פחות מלמסד את קשריהן עם ישראל ולהוביל לנורמליזציה. לשם כך, נתניהו יצטרך לסיים את המלחמה בעזה
