אומרים שערוץ 14 "מרים" ואילו שאר הערוצים הם "ערוצי תבהלה" שמשדרים מסרים "מחלישים". בפאנל של "הפטריוטים" זה הפך לשיר הלל קבוע: אצלנו שמח, אצלם מדכא. רק שביום שבו ארה"ב תוקפת באיראן – רגע שאמור להיות שיא של אדרנלין פטריוטי – שמעון ריקלין הקדיש את האולפן לאובססיה ישנה: תקשורת השמאל. שוב. כי מבחינתם, זה הדבר היחיד שחשוב - מה אמרו בתקשורת ומי טעה. פתטי.
"המלחמה שחשפה את שקרי תקשורת השמאל", הם חגגו שם, עם עריכה מביכה של ציוצים ישנים, כאילו מדובר בקמפיין בחירות ולא באירוע ביטחוני היסטורי. ואחר כך, כמובן, הגיע שלב ה"פילוג". "התקשורת מפלגת את העם", אמרו שם. בלי טיפת אירוניה. זה בא בתוכנית שהריב האידיאולוגי היחיד שהיה בה כנראה היה על המעלות של המזגן. ספק אם מישהו באולפן של ריקלין פגש אדם שלא מסכים איתו.
"תראו, תראו, תראו", הוא צעק כמו מורה מתוסכל, על רקע פוסטים ישנים. "אני רוצה להעיר אותם!" הכריז האיש שאפשר לנחש בקלות מה יחשוב על כל נושא. ערוץ שכולו צדקנות, בלי בדל של ביקורת עצמית, מטיף לאחרים לעשות חשבון נפש. "אנחנו מנצחים על אפם וחמתם", הם הכריזו. לא של אויבי ישראל, כן? של "השמאל".
שעה אחר כך, יערה זרד מארחת את אפי איתם, שמסביר ש"אנחנו אופטימיים, והם פסימיים". אה, הבנו. כשהשלטון מוצא חן בעיניך – אז אתה בעד המדינה. כשהוא לא – אז הכל קורס. חפשו ציטוטים שלו על ממשלת השינוי, מי שיקרא ראיונות איתו מהתקופה ההיא יהיה בטוח שהמדינה נחרבה. אבל עכשיו הכל דבש. אחר כך הם עוד מתלוננים על "פוזיציה". ובינתיים, כותרת דרמטית: "הפרשנים והלשעברים שטועים שוב ושוב – לא נמאס לכם?" בערוץ 14 אין טעויות? בפועל, רק משגיאות הכתיב במסך אפשר להוציא ספר.
אל תאמינו למה שערוץ 14 מספר לכם על ערוצים אחרים. החגיגות על התקיפה ההיסטורית באיראן לא פסחו על אף ערוץ, אפילו בערוץ 13 החמיאו לנתניהו. אלא ששם גם מסקרים מדי פעם את הנזק מהטילים האיראניים, עניין שבערוץ 14 בקושי מקדישים לו מחשבה (במהדורה המרכזית לקח להם יותר מ-40 דקות עד שהגיעו לדווח על המטח בבוקר).
אז הם לא באמת מוציאים את הראש מהחלון, וגם לא באמת רואים מה קורה בערוצים האחרים. רק נהי על זה שלא מפרגנים להם מספיק, כאילו המגישים והפרשנים הם אלה שיצאו לתקוף באיראן. נקווה שעד סוף המלחמה מישהו שם יפתח מודעות עצמית. מומלץ להוציא את הראש מהאולפן, מדי פעם.
בקטנה
מדריך לפרזנטור של בנק במלחמה: 1. תכווץ את העיניים. 2. תשלב ידיים. 3. תגיד: "בימים אלה" או "דווקא בימים כאלה" ותקריא את אותו טקסט שהקראת ב-7 באוקטובר. כן, ברור שהבנקים "יודעים שעכשיו קשה". אך הרבה יותר קשה, מתברר, לחשוב על טקסטים חדשים או על הטבות אמיתיות.
