על אופי שידורי החדשות אפשר להתווכח, אבל דבר אחד התברר כנכון: ההחלטה של ערוץ 13 להמשיך לשדר את "האח הגדול" במהלך המלחמה מול איראן, על אף הציקצוקים והצדקנות הבלתי נסבלים. רשת הלכה בכל הכוח עם "האח הגדול" והתברר שזה בינגו.
"האח הגדול" היא הספינה היציבה במים הסוערים, הדיירים חסרי מודעות למלחמה, הם לא באמת מבינים מה קורה בחוץ, וזה מאפשר להתנתק. הליהוקים של העונה מעולים, קשה להחליט את מי אתה אוהב או שונא יותר. בינתיים, לערוצים אחרים אין תשובה לכך. ב"קשת", למשל, שידרו אתמול את הדוקו-שיעמום "אחד למיליון" עם סיפורים בפעם האלף על ישראלים שחיו פעם באיראן, כאילו לא שמענו את זה אלפי פעמים. כן, היה שם פעם את השאה הפרסי ולא משטר איסלאמי קיצוני ואפילו היינו חברים. כמה חבל שהכל כבר השתנה מאז, יופי. שימו "הזמר במסכה".
הדוקו הזה תמוה לפחות כמו התוכנית החדשה של שלום אסייג ברשת 13 ("מה קורה פה?"), שנפתחה עם בדיחות עבשות של המשתתפים, שהיו גם צריכים ללחוץ על זמזם כדי להשתתף - פורמט שהגיע היישר משנת 1998. היה חסר רק שאסייג יחלק מכונית או מכונת כביסה למצחיקן המצטיין. לא חבל על זמן האוויר? בזמן הזה היינו יכולים לשמוע את ארז איסקוב (מהמשתתפים הבולטים של העונה באח הגדול) אומר "גלידה" על כל נושא. הארוחה טובה? "גלידה". היה לו דייט טוב פעם? "גלידה", בוקר טוב? "בוקר גלידה".
איסקוב מפלרטט עם חצי מהנשים בבית ומתווכח עם החצי השני. מצד אחד מפגין נרקיסיזם טהור, ורגע אחר כך מפתיע עם אינטילגנציה רגשית גבוהה ומוכיח שהוא מוכן לצאת למלחמה על החברים שלו בבית. הלהט העצום שלו "לחשוף צביעות" של אחרים הוא גם מצחיק וגם קצת פתטי. הוא די מייצג את הלך הרוח של הרשתות החברתיות היום: תהיה עם הדעות הכי גרועות בעולם, אבל תשמור על עקביות. כל עוד לא התנהגת בצורה אחרת בסיטואציה דומה - אתה בסדר. זה פיצ'ר שנוסף לישראלים בשנים האחרונות, לא בטוח שהוא טוב. אתה נדרש להתנהג אותו דבר, בלי גמישות, זה אומר שיש לך עמוד שדרה. סטית בקצת מהקו שלך? אתה גמור. דיון על מעמדה של האותנטיות על חשבון כל ערך אחר בישראל הוא דיון הרבה יותר מעניין מספקולציות בלתי נגמרות על איך איראן תגיב.
בקטנה
הכתבה של ציון נאנוס בערוץ 12 על נכים וקשישים שאין להם ממ"ד בבית, ולמעשה אין להם מענה לטילים האיראניים, הייתה מדהימה וחשובה. הם לא יכולים להגיע למרחב מוגן בזמן, והמדינה אומרת להם: "תסתדרו לבד". הכתבה נסגרת באמירה חזקה של אחד המרואיינים: "למי שיש כסף, שיסתדר. למי שלא? שיתפלל". האנשים הכי חלשים בחברה נשארים בלי מיגון, ולאף אחד לא אכפת. מדינה שלא דואגת לקשישים ולנכים שלה אולי תשיג ניצחונות צבאיים, אבל בלי סולידריות חברתית אמיתית - הניצחונות הללו יהיו ריקים מתוכן. כיצד שרים יוכלו לישון בלילה אחרי הכתבה הזאת? זה קל, הם אפילו לא יטרחו לצפות בה.
