"קראנו לו 'ילד מלחמה'. הוא התגייס אחרי שנת מכינה, ואחרי טירונות קצרה נכנס ישר לעזה. הוא היה נגביסט מסתער, חכם מדי מכדי לחשוב על פחד וחשש. ניסינו להפחיד אותו שלא ילך לעזה. די, מספיק. הוא כמעט שנתיים שם. אבל הוא אמר, 'אין דבר כזה שאני לא חוזר לעזה, עוד רגע מחסלים את חמאס'".
כך סיפר דביר סאסי על בן דודו, לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605 סמ"ר רונאל בן-משה, שנפל באסון הפומ"ה בחאן-יונס. "רונאל הוא כמו אח שלי", הוסיף דביר, "מעולם לא הוריד את החיוך. גאון בלימודים וגאון בחיים החברתיים. ילד חנון שלומד ומוציא מאיות במבחנים, אבל תמיד יש סביבו חברים".
רונאל (20), שהותיר אחריו את הוריו משה ורויטל ואת האחים אורי, עדי, אמיר, נועה ולביא, הובא אתמול למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ברחובות. האב משה והאחים אורי ואמיר אמרו קדיש בבכי מעל הקבר הטרי. משה ספד לבנו הבכור: "היית בשיא הפריחה שלך, לקראת חיים שלמים. זוגיות, אהבה, הקמת משפחה שכל כך רצית, לקראת לימודים, טיול אחרי הצבא. חיכית כבר לשחרור, לכבוש את העולם. אחרי שנת הנישואים הראשונה שלנו קיבלנו ילד שמח ומלא חיים, מלא אנרגיה. רונאל מביא שמחה לכולם. תלמיד מצטיין, חכם, אבל לא מהילדים שכל היום חורשים. ידעת לשלב בין לימודים ובין יציאות עם חברים".
"הגיעה המלחמה, והלכת קדימה", המשיך האב, "ב-7 באוקטובר היית בסוף ההכשרה. היית בבית וחיכית להקפצה. אמרת לי, 'אבא, אם צריך אני אסע גם בקורקינט לצבא'. היית נחוש להילחם למען העם ולמען המדינה. אני מקווה שתהיה החייל ההרוג האחרון, שיהיה שלום. רונאל, הלכת בגבורה והשארת לנו מורשת ברורה: לחיות ולשמוח. תמיד תהיה איתנו, חי, פועם, שהלב שלנו יוכל לשאת את הכאב".
חברתו סיפרה בבכי: "רק לפני מספר ימים אמרת לי שאתה אוהב אותי, ואני קפאתי. חיים שלי, לב שלי, אני אוהבת אותך".
