50 מטרים בלבד מפרידים בין הבית של אייל רדיע לבית של אחותו, אורית פרץ, ביישוב אליכין שסמוך לחדרה. משפחת פרץ איבדה את בנה סמל-ראשון עומרי פרץ ז"ל ב-7 באוקטובר, אז נפל בקרבות על קיבוץ כיסופים. שלשום הכה השכול שוב: משפחת רדיע קיבלה את הבשורה הקשה כי בנה, סמל-ראשון ניב רדיע ז"ל שלחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605, נהרג באסון הפומ"ה בחאן-יונס.
עופר, אביו של עומרי, סיפר אתמול: "רצה להיות בקרבי, ובהלוויה של בננו עומרי ז"ל הוא הספיד אותו בכאב גדול ובדמעות. הם היו חברים טובים מאוד. עומרי סייע לו, כיוון אותו להיות קרבי, לתרום. ניב היה ילד רגיש, מיוחד וחכם. אבידה כואבת לכולנו כאן במשפחה וביישוב אליכין. ניב הלך בדרך של עומרי להנדסה קרבית, והגשים את הייעוד שלו להגן על המדינה ולהציל אותה בתקופה הכי קשה שלה. ילדים קטנים שצריכים לצערי לתקן את הטעויות של המנהיגים. ניב היה ילד שמח ורגיש, כזה שיודע להגיד את מה שהוא מרגיש. גם בהספד שלו על עומרי הוא דיבר מהלב. הם היו צמד, הולכים כילדים לבית עץ. עומרי היה לוקח את ניב להתאמן על מתח ומשחקים כדורגל כל היום. פק"ל קפה, והולכים לים. הם היו צמד, והצמד הזה נעלם מהעולם. חשוב שיזכרו את שני הגיבורים שנפלו על הגנת המדינה".
הלווייתו של ניב (20) נערכה אתמול בחלקה הצבאית בבית העלמין באליכין, שם נטמן לצד בן דודו. מאות עמדו עם דגלי ישראל ברחובות היישוב ללוותו בדרכו האחרונה. הוא הותיר אחריו את הוריו אייל ואלכסנדרה, את אחותו אלין בת ה-18 ואת האח הצעיר יובל שרק חגג בר-מצווה.
"ניבי, פעם אחרונה עמדנו פה ביחד בהלוויה של עומרי ועכשיו אני מגיעה לפה לקבור אותך", ספדה בבכי אלין, "למה, ניבי? למה אמרת לי שתחזור? אמרת לי בין שני לשלישי שהכל בסדר, שאתה אמור לצאת לצאלים, והבטחת שתשוב הביתה עם החיוך הגדול שלך. שבת בארון. הילד הכי יפה, הכי מצחיק. כולם אהבו את הבדיחות שלך. תמיד דאגת לכולנו. ניבי, אני מתגעגעת אליך. אני מרגישה כאילו תלשו לי את הלב מהמקום, איך אתקדם בחיים בלעדיך? היית אדם של מילים. בעוד ארבעה ימים יש לי יום הולדת 18, ולא תכתוב לי. הבטחת לי שלא תחזור בארון. הבטחת לי, ניבי. אני רק רוצה לראות אותך עוד פעם אחת. אטוס למונדיאל כמו שרצית. אתה נקבר ליד האדם שהכי אהבת, ליד עומרי שהיית הכי קרוב אליו. אני אוהבת אותך הכי בעולם, אחותך הקטנה".
אורית, אמא של עומרי, ספדה לאחיין שלה: "ניבי שלנו, הילד המצחיק עם הלב הפתוח. אני לא מצליחה לעכל את האסון שפקד אותנו בשנית. לפני שנה ושמונה חודשים הספדת את עומרי שלי כאן. 'אנחנו מסיימים את דרכנו ביחד', כך אמרת, ועכשיו אנחנו נפרדים ממך. תמיד כתבת, הגעת לבקר, סייעת לכולם. איך אפשר ככה, שניים יפים, מוצלחים, מוכשרים. מקווה שאתם ביחד, מתכננים לבנות בית עץ בהקדם, אוכלים פסטה ומקפיצים כדור. אוהבת אותך מאוד".
חברו הקרוב של ניב, איתי אמויאל, נפרד גם הוא. "כל סופ"ש שיצאת שאלת מי מהחבר'ה בבית. תמיד היית עם שמחה. לפני שבועיים כשיצאת ישבנו בבר, עם החיוך הגדול שלנו, עם צחוקים. ניב'קה קראנו לך. אתה תהיה חסר לכולנו. רצינו לנסוע לברזיל אחרי הצבא. ניבי, אני רוצה שתמיד תדע שאתה המלאך הכי טוב בגן העדן".
