"רונן, אח שלי גיבור. ככה קראתי לך כשהיית בא לבקר בבית, כי רוב הזמן היית בצבא. היית אדם עם הלב הכי גדול שהכרתי והחיוך הכי רחב שראיתי. שבוע שעבר כשיצאת לאפטר עשינו ארוחה ביחד, זכינו לדבר איתך, לחבק אותך. לא ידענו שזו תהיה הפעם האחרונה. הסיוט הכי גדול שלנו התממש. אני אוהב אותך לנצח, אחיך הגדול".
כך ספד אתמול גריגורי שפירו לאחיו הקטן, סמל רונן שפירו, שנפל באסון הפומ"ה בחאן-יונס. לפני ההלוויה, שהתקיימה בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה, סיפר גריגורי כי "רונן היה מלא רצון להיות לוחם ביחידה קרבית. הוא אהב את מה שעשה בצבא. הוא לא היה מספר לנו הרבה על הלחימה בעזה, הוא לא רצה להלחיץ את אמא. ידענו מתי הוא נכנס לעזה ומתי הוא יוצא. הוא היה מקלען בפומ"ה, ביום רביעי האחרון הוא נכנס חזרה לעזה ומאז לא דיברנו איתו. בשלישי לפני שהגיע לאפטר אני בדיוק חזרתי ממילואים ועשינו ארוחה משפחתית. רונן ענד שרשרת עם חלקיק של מטאור. הוא אהב חלל ואסטרונומיה. בטירונות כשחזר סיפר בהתלהבות על השירות בהנדסה קרבית, ותמיד הוא היה עם חיוך".
רונן (19) הותיר אחריו את ההורים, איליה ומרינה, ושלושה אחים, גריגורי והאחיות מריה ואביטל. הוא חלם על תפקידים אחרים בצבא, אך למרות זאת אחיו וחבריו מספרים שמילא את התפקיד בהנדסה קרבית בגאווה ובמסירות, והיה אהוב על חבריו ומפקדיו. להלווייתו הגיעו חבריו מתנועת "אחריי", והראל, שהיה מדריך כושר קרבי שלו בתנועה, סיפר: "רונן שלי, ילד יפה שאתה, כמה רצית להיות לוחם. רצית להגן על המדינה. כמה שמחת שקיבלת את השיבוץ לחיל ההנדסה. אמרת שאתה הולך להמשיך את דרכי. אמרתי לך שאתה תהיה הרבה יותר טוב ממני. כשכולם חשו את הקושי אתה דבקת בגאווה. כשכאבה לכולם הכתף במסע, אמרת 'הכל טוב, יש לי עוד כתף, אתם תנוחו'".
חבריו, יואב ולימור, ספדו גם הם: "ילד מדהים, תמיד שם את עצמו לפני אחרים. רק לפני שבועיים דיברנו שתעשה קורס מ"כים. אמרתי לך שתצא, נשב על בירה ונדבר על זה, זה כבר לא יקרה. שכל העולם יידע איזה ילד יפה היית".
