ריח מבושם ועמוק שולח את תאי הזיכרון לשיטוט במחלבות בוטיק איכותיות כמו בצרפת או באיטליה, ומציף את האף כשאנחנו נכנסים לחנות הבוטיק של "מחלבת מרקוביץ – ארץ זבת חלב ודבש". אבל אנחנו לא בפרובנס או בטוסקנה, אלא במושב נחלים שליד פתח-תקווה, ועל המלאכה מנצח הבעלים והגבן הנפלא אהרון מרקוביץ.
גם בגיל 70, ואחרי יותר מארבעה עשורים שהוא מייצר גבינות ויוגורטים מחלב כבשים, מרקוביץ אחוז התלהבות כשהוא מתרוצץ בעקבות גדי שפועה על רחבת הדק. לנו הוא מסביר שאמו של הגדי כבר אינה בין החיים, והוא ממשיך לחפש אחריה. מיד עולות דמעות, כי כולנו נמצאים כבר תקופה ארוכה בטראומה מתמשכת. וכמו בסצנה מסרט, מרקוביץ לוקח את הגדי בידיו, מצמיד אותו לחזה ולוחש לו: "בוא, אני אתן לך חלב מבקבוק". הדמעות זולגות במורד הלחיים, אבל הנפש נרגעת ואנחנו הופכים לגדי הקטן הזה שזקוק לזוג ידיים מחבקות.
את הנחמה אנחנו מוצאים קודם כל בגבינות המעולות שמוגשות אל השולחן בחצר המחלבה, שהיא מראשונות מחלבות הבוטיק בארץ. המחלבה הוקמה בתוך משק מטופח שבעיבורו פלג מים משכשך ומעליו גשרוני עץ, כמו בציור אימפרסיוניסטי. כשהיינו כאן פסענו בין מרבדים של פרחי בר, אבל מאז הייתה מלחמה ועפו טילים והטבע החליף את מחלפות האביב הצבעוניות בקוצי הקיץ הצהובים. אבל יש להניח שהכבשים עוד רועות כאן, בין האחו לחורשת העצים שנטועים בה נציגים משבעת המינים, שיודעים לתת פירות וצל.
גבינה עטופה באצה
זה הזמן לגשת לשולחן העמוס בכל טוב ולגלות בשיחה עם מרקוביץ שהגבינות והיוגורטים שלו עשויים מחלב כבשים. יש גבינות בדרגות יישון שונות, זרועות בזרעי חרדל, מנוקדות בדבלים ועטופות בעלי גפן שלא משאירות שום סיכוי מול הביס הבא. בעיקר כשהוא של גבינת ה"נווה-פחם": גבינה חלקה ורכה עם מעטפת עובש לבן ופחם שטעמה מודגש מאוד הודות להתיישנות המצוינת. או את החיבור בין מזרח ומערב המוגש כאן בצורת "מטר-סושי" – גבינת כבשים שעטופה באצת נורי ומצופה בשכבת עובש לבן. טעמנו ואהבנו גם את גבינת "נחל" עם שלל תוספות: פלפל שחור או אגוזים או בזיליקום וצנובר ויש גם עם קצח ועשבי תיבול.
לאחר שחוש הטעם מסופק אנחנו יוצאים בעקבות מרקוביץ לחדר המכלים, שבהם נאגר גבן טרי, ומלטפים בעיניים את כיכרות הגבינות שהוציא תחת ידיו מי שהחל את דרכו ללא הכשרה מסודרת, וניסה והימר ויצר שילובים שהמציא וחידש לאורך השנים. הוא מייצר כ-40 סוגי גבינות מ-100% חלב כבשים מפוסטר, שנמכרות במעדנייה הצמודה למחלבה, שבה אפשר לקנות גם תבלינים, מעדנים, ממרחים, רטבים, יינות ושמן זית. אפשר להגיע לכאן, לרכוש פלטת גבינות מתוצרת החנות, להצטייד בבקבוק יין צונן ובעוד מעדנים ולהרגיש בארץ רחוקה (גם בצרפת יש עכשיו גל חום, אז זה ממש דומה).
מחלבת מרקוביץ – ארץ זבת חלב, שניר 28, נחלים. ב'-ה' 10:00-19:00, שישי 8:00-13:00. 03-9332797
האוטובוס המשוחזר, נחלים: האנדרטה להתקפה מ-1947
נקודת ציון משמעותית עבור מרקוביץ נמצאת סמוך לתחנת הדלק שבכניסה למושב שלו, נחלים, שם עומד שחזור של אוטובוס מספר 2094 של אגד שהיה בדרכו לירושלים. האוטובוס הותקף על ידי כנופיית ערבים ב-1947, למחרת ההכרזה באו"ם על תוכנית החלוקה. התקפה זו הייתה ההתקפה המאורגנת הראשונה על היישוב בארץ, והיריות שירה אחד מחברי הכנופיה על האוטובוס בעצם נחשבות ליריות הראשונות של מה שמאוחר יותר תוגדר כמלחמת העצמאות. בפיגוע נרצחו חמישה בני אדם ותשעה נפצעו. לצד האוטובוס הוקמה אנדרטה מטופחת המספרת את סיפור המקרה ומנציחה את שמות הנרצחים.
יוחנן לייב ממושב נחלים, יחד עם עמותת ותיקי ההגנה, יזם את הקמת האתר. לפרויקט נרתמו משרד הביטחון, המועצה האזורית חבל מודיעין והמועצה לשימור אתרים. עד היום הוא מתחזק את המקום, מנקה ומחליף את הדגלים, בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות.
אינגלה, נחלים: הסנדוויץ' של איציק
מרקוביץ נשאר לעבוד במשק שלו, לא לפני שהוא שולח אותנו לסיור בין כמה מהשכנים שלו שהוא מאוד אוהב לבקר אצלם. התחנה הראשונה שלנו היא עגלת הקפה "אינגלה" שהציבו השותפים איציק בן אריה, יוני ארביב ורזי שמחי בשטח פתוח בתוך החורשה, צמוד לבית העם ולספרייה הציבורית של מושב נחלים. מה שמבטיח פריים-לוקיישן שעמוס מדי יום בעיקר בשעות אחר הצהריים במשפחות וילדים שמגיעים לשעות של משחק ותרבות.
השלישייה דואגת להם לאירוח מזמין ולעגלת קפה מוקפדת שמציעה כריכים וסלטים טריים, טוסטים, עוגות וקינוחים מושקעים כמו מילפיי, אקלר וקרמשניט שמגיעים מקונדיטוריה צרפתית בירושלים, מיצים טבעיים שנסחטים במקום – גזר, תפוזים, תפוחים, שייקים על בסיס פירות טריים, כי כמו שאומר בן אריה: "כמות התפוזים שאני קונה פה בחודש היא כמו של בית אריזה קטן". יש כאן גם קפה לסוגיו, משקאות חמים וקרים, וציוץ ציפורים שמגיע קומפלט עם הטבע מסביב. ועל מה ממליץ הבעלים? כמובן על "סנדוויץ' איציק", "שהוא סנדוויץ' טוניסאי אבל כדי לא לעצבן את אחינו המרוקאים קראנו לו איציק", הוא מסביר וצוחק.
ולמה אינגלה?
"'אינגלה' זה 'ילד טוב' ביידיש. גדלתי בשכונה של ניצולי שואה ותמיד בעל המכולת היה אומר לי, 'אינגלה, מה אתה רוצה'? אחד השותפים שלי ואני קוראים אחד לשני 'אינגלה' כבר 30 שנה, והיה ברור שכשנגשים את החלום ונפתח את העגלה זה יהיה השם שלה".
אינגלה, נחלים. א'-ה' 8:00-21:00, שישי 8:00-14:00.
משק לוין, מזור: השמן שזכה בפרסים
לפני עשר שנים הגיע ראש ענף הזית לביקור במשק לוין שבמושב מזור ואמר לשמוליק לוין, בעלי המשק, שהוא מעוניין לקחת דגימות מהשמן שלו. לוין לא הבין במה מדובר ונאמר לו שזה עבור תחרות שמן הזית הארצית.
"הדגימות נלקחו, יום התחרות הגיע ושמוליק נסע להשתתף בה ופגש שם עוד חקלאים כמותו. ועל מה מקשקשים חקלאים? על מכסות המים, על איך נלחמים במזיקים, ושמוליק הפליג בשיחות ובעצות, ובשעת הצהריים כשהתעייף נטש את האולם הממוזג וחזר הביתה למושב לעשות שנ"צ", מספרת בחיוך קרן לוין, כלתו, כשאנחנו נפגשות בחצר המשק.
למה את מחייכת?
"כי בערב התקשרו לשמוליק מהתחרות ושאלו איפה הוא. והוא ענה: 'אני בבית. הייתי עייף וחזרתי לנוח', ואז מודיעים לו שהוא צריך לחזור לתחרות ולקבל את הפרס, כי הרגע השמן שלו זכה במקום הראשון".
הופתעתם?
"מבחינתי זה היה שמן הזית היחידי שהכרתי. מאז שהתחתנתי עם יובל אפשר להגיד שהתחתנתי גם עם המשק. אבל לא ידעתי עד כמה שהשמן הזה טוב. רק אחרי הזכייה בתחרות הבנתי שיש כאן משהו שצריך להתעמק ולחקור אותו, ונכנסתי לעסק המשפחתי".
היום, עשור אחרי, קרן ויובל, בנם הצעיר מבין הארבעה של שמוליק ורותי, מנהלים את המשק שהקימו הוריו עוד ב-1969. אבל את החיבור של לוין לאדמה צריך להתחיל בכלל מכפר תבור, שם הוא נולד בחצרות האיכרים לפני 91 שנה. בגיל 16 הוא נתבקש על ידי דוד בן-גוריון להפריח את השממה ולסייע בעבודות חקלאיות בנגב ובערבה, ולאחר הצבא נשלח על ידי הזקן לפקח על נטיעת עצים במה שהתפתח ונודע לימים כיער תבור. לוין הנמרץ פיקח על הנוטעים שעבדו שם ושימש מדריך חקלאי של עולים חדשים במשך שנים רבות.
"אין גרגיר חול במדינה שהוא לא דרך עליו", מספרת בגעגועים כלתו קרן וקולה נסדק. "הוא היה אדם דתי ודיבר גם ערבית שוטפת, מגלגל שיחה עם תושבי יפו והגליל. איש עם כיפה ואיש בגלבייה מנהלים שיחה שוטפת ותוך שניות מתגלגלים מצחוק כמו ילדים. הייתה לו יכולת מדהימה להתחבר לכל אדם, הוא היה גשר בין ערבים ויהודים, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים. רותי היא חילונית ושמוליק, שהקים את בית הכנסת במזור, היה דתי, והם הסתדרו מעולה. אנחנו המשק היחידי במזור שהוא דתי ושמרנו על זה לזכר שמוליק", מספרת קרן.
לוין נפטר לפני קצת יותר מחצי שנה בגיל 91, באמצע המסיק. "הוא מת מצעירות, לא מזקנה. זה היה אחד הימים המאושרים בחייו", מספרת קרן ועיניה בורקות. "הוא הלך מהמסיק לקנות כריכים לפועלים, חילק להם את הכריכים והיה בדרכו לחדר כושר. הוא עצר בבית כדי להחליף בגדים, נפל ומת", היא מתארת את השעות האחרונות בחייו של איש האדמה המנוח. "שמוליק היה כמו אבא בשבילי. הוא לימד אותי ואותנו כל מה שאנחנו יודעים על שמן זית ועל החיים בכלל ובזכותו אנחנו מייצרים היום את השמן וממשיכים את דרכו".
כשמגיעים למשק אפשר לרכוש את השמן, אחרי שטועמים ובודקים מה אתם הכי אוהבים, שכן טעם השמן מושפע גם מהטרואר. שטח הכרם משתרע על פני מאה דונמים של זיתים ששמוליק ורותי נטעו, ויש גם נטיעות חדשות של יובל, קרן והאחים, ואפשר להגיע לסיור בכרמים בתיאום מראש. "כמו בענבים, גם בשמן יש הבדל בטרואר", מסבירה קרן, "קחי את הברנע למשל, זה זן ישראלי שכאשר הוא גדל במרכז הוא יוצא עדין, חמאתי ועשבוני, ובנגב או בגולן הוא יותר מריר וחריף, וצריך לקחת את זה בחשבון כשקונים שמן".
על המדפים לצד פחים ובקבוקי השמן המשפחתי שזכה במדליות בארץ ובעולם, מארחת המשפחה חקלאים מהמשקים הסמוכים, עם התוצרת שלהם מעוגיות ודבש ויין ועד טחינה וליקרים. נעים וטעים כאן, הסיפורים מרגשים וחושי הריח והטעם עובדים שעות נוספות.
משק לוין, מזור. הסיורים והרכישה במקום בתיאום טלפוני. א'-ה' 9:00-17:00, בשישי פתוחים בלי צורך לתאם. 054-6499300, יש משלוחים כמעט לכל הארץ.
צירצורים, רינתיה: נחש בסלון
"עוד כשהיינו ילדים קטנים וגרנו קרוב אחד לשני ברינתיה, היינו יוצאים ביחד לדשא, מכורים לטבע, מחפשים שממיות, נחשים, לטאות, אוגרים, דגים, שרקנים, תוכים, ג'וקים". אומר ד”ר צור רונן אמסלם.
ג'וקים? כן, מסתבר שג'וקים יכולים להיות גם חיית מחמד, ואם שואלים את הסינים, אפילו להפוך לתכשיטים שמצופים באבנים טובות ובזהב. את זה אני לומדת בחנות הקטנה והמטריפה "צירצורים", שחלם והקים אמסלם. על המדפים מצטופפות מאות צנצנות זכוכית ובתוכם עולם שלם של טבע. קוראים לזה טרריום, כמו אקווריום רק שבמקום מים המכל מלא באדמה והדוקטור מאזן בתוכו צמחים וזוחלים שונים.
הוא בן 36 וכל החיים חלם להיות וטרינר, בילדותו גידל במושב רינתיה שבו נולד וגדל יותר מ-300 סוגים של בעלי חיים. אחרי שלמד רפואה בחו"ל, הגיע עד הסטאז' ואחרי חצי שנה של התמחות באולטרסאונד ו-MRI הרגיש שהוא לא במקום הנכון. "הבנתי שהחיים קצרים, הודעתי להורים שאני עוזב את הרפואה, חוזר למושב ומתחיל לייצר טרריומים".
הם בטח התעלפו על המקום. הילד עזב קריירה של רופא כדי לגדל ג'וקים בקופסאות.
"כמו שלקח לי זמן להבין מה אני רוצה, גם להם לקח זמן לקבל את הרצון שלי ולהתרגל אליו. הם התבאסו, אבל בסוף הבינו שאני צריך לעשות מה שאני אוהב. אני נהנה מהטבע כשהוא חי, אוהב לעזור לבעלי חיים ולצמחים להתרבות, לייצר להם סביבות מחיה מגניבות", הוא מצביע על הצנצנות שאנחנו מוקפים בהן ובכל אחת מהן מתקיימים חיים יפים ומאוזנים.
טרריום הוא מכל זכוכית אטום שמכיל אדמה וצמחים, ולמיטיבי לכת יש גם קרניבריום – טרריום עם צמחים טורפים, ואורכיטריום שזה טרריום של סחלבים (אורכידאות), "ואינסוף שילובים שמתפתחים בעולם, זה טרנד מאוד חזק עכשיו", מעיד אמסלם, שמגלה שלפעמים קוראים לו חרקולוג בגלל החרקים שהוא מכניס לטרריום – משממיות ועד לנחשים. “אנשים חיים בתוך מגדלים, חיים אורבניים ומתרחקים מהטבע וזו חתיכה מהטבע שחתכת והנחת בבית שלך וזו בריחה לפשטות של פעם".
איך מטפלים?
"שומרים על הכלי לח ונותנים לטבע להתקיים. טרריום זה דבר חי, נושם, וזה כל היופי באמנות הזו שאני עושה".
אפשר להתפרנס מזה?
"בטח לא כמו ברפואה, אבל אני מפרנס שלושה אנשים ואת עצמי ובשנתיים האחרונות אני גדל מאוד. וכן, אפשר להגיע לכאן וללמוד להכין בעצמכם טרריום, וכמובן לקנות הביתה את הדבר הקטן והמקסים הזה".
צירצורים רינתיה, סדנאות וביקור בתיאום.
