במוסף "מאה האלבומים העבריים הגדולים בכל הזמנים" שפורסם ביום העצמאות האחרון בעיתון שאתם קוראים כעת, "רדיו שטח" של פאר סטי מ-2020 הגיע למקום האחרון. ייתכן שהיו קוראים שחשבו שמדובר בדחקה של המערכת, אלא שטסי דורג שם בזכות ולא בחסד. כפי שעמיתי עינב שיף כתב עליו במוסף, טסי לא רק ניפץ באלבום המפנה שלו את תקרת הזכוכית המשוריינת של "דרך השלום" עם להיטי ענק כ"אהבה חולה" ו-"38" – אלא גם הצליח להעמיד יצירה עגולה ושלמה, שהציגה אותו בשיאו ככותב וכמבצע שקשה למצוא כמותו בפופ הישראלי. העובדה שההצלחה של טסי הגיעה – כשם האלבום הנבואי בדיעבד – מהשטח, ורק בהמשך מהרדיו, הפכה את הניצחון המוצדק שלו ליותר מתוק.
שנתיים אחרי הגיע "רדיו שטח 2" הכפול, שהוכיח שהכיוון שטסי הציג בקודמו לא היה יציאה חד-פעמית. ב"רדיו שטח 3", החדש – גם הוא בהיקף כפול, עם 22 שירים ולא פחות מ-81 דקות – הוא ממשיך לאתגר את החלוקה הישנה בין "הפופ הים-תיכוני" ל"מוזיקה הישראלית", ולמעשה, די לבטל אותה.
לפי חוק הטרילוגיות הבלתי כתוב, הפרק השני הוא בדרך כלל הטוב בסדרה, אבל ב"רדיו שטח 3" יש מספיק שירים הממשיכים להציג יוצר פורה בשיאו. העטיפה זורקת למלחמה עם חומת בטון שעליה גרפיטי עם שם האלבום. הפנים ממשיך את החוץ: האלבום נפתח עם "פרופיל 97", שצריך להפוך ללהיט בקרב הלוחמים שלנו עם שורות כ"פרופיל תשעים ושבע/ נוסעים לבאר-שבע/ כולם חותמים פה קבע/ לא חוזרים הביתה יום ראשון". ב"זה יקר" הרוקנרולי הוא מטפל בהומור במצב הכלכלי. בהמשך מגיעות בלדות יפות כ"לדרכי לדרכך" ו"להקות שהתפרקו", ב"עיירת פיתוח" יש יותר גיטרות מדרבוקות, וב"שיר לטל 2" הוא מרפרר למאיר אריאל.
"רדיו שטח 3" מוכיח שטסי הוא אחד הזמרים היותר משכנעים כאן בשנים האחרונות. אל תחמיצו אותו.
