'חטוף', ספרו של שורד השבי אלי שרעבי, מסתמן כרב-המכר הגדול של התקופה. לא פחות מ-20 אלף עותקים ממנו נמכרו בתוך חמישה ימים, הישג חסר תקדים במונחים מקומיים. יש בכך כדי להעיד לא רק על המעמד המיוחד של שורדי השבי בכלל ושרעבי בפרט בשיח הישראלי; זה גם סיפור על הקמפיין הכושל להחרים את הספר, רק מפני שיצא לאור ב'סלע מאיר', המזוהה עם תפיסות ימניות ושמרניות.
"לא אקח את הספר גם אם יוצע לי בחינם, וזאת למרות ששרעבי הוא אישיות חד-פעמית ומרגשת באופן יוצא מהכלל", כתב גולש אחד ברשת X, למשל. גולשת אחרת כתבה: "מצטערת אלי. למרות שרציתי מאוד לרכוש ולקרוא, זה לא יקרה. אני בהוצאת הספרים הזו לא אתמוך בחיים... היא חלק מהאסון שלנו במדינה". אחר העיר: "חבל שהוא פירסם את הספר בהוצאה ימנית תומכת נתניהו. שכחת מי גרם לכל הזוועה? מי מתכחש לאחריותו ומפקיר את אחיך החטופים? לא ברור". אלה כמובן רק מקצת הדוגמאות.
מתברר, כמה מפתיע, שהשיח הזה מתקיים בבועה, ואילו רוב הציבור מצביע בארנק. כשקוראים ב'חטוף' מבינים מדוע: בתוך חודשיים בלבד חיבר שרעבי ספר קולח ומעניין, שיצא כשנושא החטופים עוד בוער. חשוב לציין: זה ממש לא ספר על פוליטיקה. זה סיפור אנושי על הישרדות בתנאים אכזריים ועל רוח האדם. תיאור חי, בלשון הווה, של חוויית השבי: ערבות הדדית וגבורה לצד רגעי חולשה ומצוקת רעב קשה. למעט רגעים ספורים של חסד, שרעבי מלמד על ההשקפה הפנאטית של השובים, שלא משאירה שום סיכוי ליחסים נורמליים איתם בעתיד. גם בשל כך, הלוואי ש'חטוף' יופץ בעולם בכמה שיותר שפות.
החרמת הספר בגלל הפלטפורמה מדגישה לא רק את המחסור בפלורליזם בשמאל הישראלי, אלא גם את הכישלון המהדהד של שיח החרמות. למען הסר ספק, גם החתום מעלה לא מזדהה עם כל מה שכתוב בספרים של 'סלע מאיר', ובעיניים ימניות יש משהו מבאס בכך שהימין האינטלקטואלי הפך מזוהה עם אנטי-להט"ביות והכחשת משבר האקלים. האמת היא שמדובר בעסקת חבילה בעייתית, שיובאה מהימין הנוצרי-שמרני בארה"ב. האם הפתרון לכך הוא שהצד השני יאמץ את עקרונות הביטול והחרם של התנועה הפרוגרסיבית? לפי ההצלחה של 'חטוף', נראה שהמסר בסופו של דבר הוא שכדי להביא לשינוי, אין ברירה אלא לקיים דיון.
