שוק התקווה הוא השוק שלי עוד מילדות. עד היום אני גר יותר קרוב לשוק התקווה מאשר לשוק הכרמל. אם אתם מחפשים שוק קצת יותר אותנטי, פחות תיירותי, עם פחות פלצנות – אז שוק התקווה הוא הרבה יותר אמיתי, ללא ספק. בין עשרות הדוכנים שם מסתתר דלפק קטנטן ועשיר שמתחבא כמה מטרים פנימה. אני מודה: חלפתי בעבר על פני "רוזיתה", אבל מעולם לא נכנסתי.
הפעם נכנסתי וראיתי את רוזיתה יושבת במסעדה הזעירה שלה. ביקשתי ממנה קציצות עם סביח, אבל אין מנה כזו בתפריט. רוזיתה אמרה לי מיד: "אני אארגן אותך כמו שצריך, אל תדאג", ומרגע זה ואילך הכל היה בידיים שלה.
בר הסלטים מולי היה מלא כל טוב. דלפק קטן וממזרי. כל סלט במקומו. שני סוגי חריף. סלט ירקות מוחמץ בסגנון עמבה. סלט כרוב מעולה, לא חמוץ מדי. בצל ופטרוזיליה חתוכים דקיק – בדיוק למטרתנו. חציל מטוגן על נייר סופג, בצד, יחד עם פלפל ירוק מטוגן עמוק. מיד נהייתי מרוצה.
כל אחת משלוש המנות הראשונות – שקשוקה, חביתה וקציצת ירק – 20 שקל בלבד. אם זה בבאגט, משלמים חמישה שקלים יותר מאשר על פיתה. על תוספת קציצות שילמתי חמישה שקלים. עצרתי על 25 שקל לפיתה משודרגת.
רוזיתה הכינה לי פיתה סביח שעלתה קצת על גדותיה. אחר כך הוסיפה שתי קציצות ירק מעל ועוד סלט כרוב קצוץ – מעולה וטרי מאוד. החזקתי ביד פיתה גדולה מדי אפילו בשבילי. כל נגיסה חלפה בין קציצת ירק, חציל מטוגן עמוק ופרוסות ביצה טרייה עם צהוב רך כמו אבקתי – יחד עם עמבה וחריף ירוק, היותר עדין. חוויתי ביסים מושלמים. כל נגיסה עצרה אותי לרגע, לנשום את הטעם. לקראת חצי הפיתה כבר הופיעו סימני שובע משמעותיים ביותר. המשך הפיתה חיכה לסוף היום. רוזיתה, תודה. שילמתי מעט מדי וקיבלתי יותר מדי.
* רוזיתה, התקווה 19, תל-אביב; עוד טעימות – בערוץ האוכל של ynet
