על טראמפ ומשפט נתניהו. טראמפ סטה מכל אמת מידה מקובלת בניסיון להתערב במשפט נתניהו. הוא אכן עשה עימנו טוב באיראן, וגם תומך בעסקה בעזה ובהשבת החטופים ועל כך התודה, אבל הוא בוטה באופן חריג, כעולה מהתבטאויותיו כלפי קודמו הנשיא ביידן, כלפי נשיא הבנק הפדרלי, כלפי שופטים בארה"ב ועוד. גם לנשיא ארה"ב ,עם כל חשיבותו, אין זכות להתערב בעניינים פנימיים של ישראל, לא כל שכן במשפט המתנהל: Mind your own business.
על הסדר טיעון בתיקי נתניהו. ומעניין לעניין: אינני נוהג לעסוק בטורים אלה במשפטים תלויים ועומדים, אך אפשר להבין את הקושי הציבורי בכך שהמשפט - בימים שהדעת נתונה בהם לנושאים אחרים - מתנהל לאיטו. ויודגש: זאת, לא חלילה בשל השופטים וגם לא התביעה, אלא בעצם העובדה שהמשפט מתנהל, תוך קושי לקבוע מועדים בשל לו"ז ראש הממשלה. אין מדובר בשום פנים ואופן בתיקים תפורים וברדיפה פוליטית; זו טענת סרק וכזב. הצפי להתארכות המשפט, אחרי הזמן שחלף, מצדיק חשיבה. הסדר טיעון הוא תמיד אפשרות, אך הוא מחייב הודאה מצד הנאשם על יסוד הערכת ראיות מקצועית של שני הצדדים למצב הנתון, באופן שמתקבל על הדעת המקצועית. משא ומתן להסדר טיעון צריך להתנהל בין הצדדים בלבד ב"בועה" מקצועית. אם יגישו פרקליטי נתניהו הצעה שתשקף מציאות ראייתית, חזקה על היועצת המשפטית שתבדוק זאת בפתיחות, כחובתה וכמתחייב מאינטרס הציבור. אולי, אולי, יש לכך סיכוי הוגן כלפי כולי עלמא.
החטופים. זו המשימה העליונה של ישראל עתה. בסוף השבוע החולף, בביתן נחל עוז בכיכר החטופים, פגשתי את דני, אביו של עמרי מירן החטוף החי, המתמיד לבוא לשם יום ויום. מכמיר לב, אך העצב אינו שלו ושל המשפחות בלבד; הוא צריך להיות של כולנו ובמיוחד של ממשלתנו. אני מתפלל שאכן זה כך בפועל, אצל מי שיכול. יש כל כך הרבה מה לעשות: לסיים את המלחמה, להיאבק באנטישמיות שנורותיה האדומות מהבהבות כמו בבחירת מועמד דמוקרטי עוין לישראל בניו-יורק, לאושש את מעמדנו הבינלאומי. אנא סיימו מהרה את נושא החטופים; אל יופקרו בשנית.
על יועצים ועוזרים. כל מנהיג זקוק לצוות שיסייע בידו. הוא גם זקוק לכך שעוזריו ויועציו לא יהיו חנפים אלא יידעו גם לבקרו וזאת ללא פומבי. לרב חשוב בראשית המאה ה-20, הרב ירוחם פרלמן "הגדול ממינסק", היה "מוכיח", אדם שתפקידו להוכיח אותו על מעשים שאינם נכונים. בספר המוסר מסילת ישרים כותב ר' משה לוצאטו (המאה הי"ח) בפרק, "דרכי קניית הענוה": "ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא עוור בו, ויוכיחוהו באהבתם ונמצא מצילים אותו מכל רע". כמה יפים דברים אלה בכל עת ולכל. כשכתבתי שורות אלה לא תיארתי לי, שיום אחרי שקמה היועצת המשפטית מאבלה על אישה, יזדרזו בממשלה לחדש את הליכי הדחתה, שתוחלתם ממילא מפוקפקת. היכן היועצים למקבלי ההחלטות?
על פתח הפקרות במינויים. מטעם גורמי קואליציה מבקשים לבטל את הוועדה למינויים בכירים. הוועדה קמה בהחלטת ממשלת נתניהו מ-1997, בהנחה שלא ייתכן שימונו אנשים לתפקידים כמו הרמטכ״ל, ראש השב"כ, ראש המוסד או נגיד בנק ישראל בלא בדיקת טוהר מידותיהם ורקעם. הצעת ביטול הוועדה ומינוי ללא בדיקה עלולה לפתוח פתח רחב להפקרות. בכך רוצים אזרחי ישראל?
