לסלו רוט הוא אחד המעבדים והמנצחים הבולטים במוזיקה הישראלית, ושלשום (ו') חגג את יום הולדתו ה-105. כן, 105. מה מאחלים לאדם שמגיע לגיל כזה? "עד שלא לוקחים לך את האוויר, יש תקווה ויש חיים", אמר בשיחת טלפון עם "ידיעות אחרונות", צלול ורהוט. "זה עזר לי גם בזמנים ההם, כשהייתה סכנה כל דקה".
2 צפייה בגלריה
רוט כיום, עם נכדו פיטר. "עד שלא לוקחים לך את האוויר, יש תקווה ויש חיים" | צילום: מיקי מאיר גולן
כשהוא אומר "הזמנים ההם", הוא מתכוון לתקופת השואה. רוט, יליד רומניה, נשלח עם הוריו לאושוויץ. אמו וכמה מבני משפחתו נרצחו כשהגיעו לשם, ואותו השאירו בחיים כדי שיעזור בפינוי גופות. בהמשך הוא ואביו נשלחו למחנה ריכוז באוסטריה, שם הוא הצטרף לתזמורת של המחנה. בליל הסילבסטר של 1944 נשלח לנגן במסיבה של קציני אס-אס. "היה שם חייל שיכור שאיים עליי באקדח כדי שאנגן את השיר שהוא הכי אוהב, אבל הוא לא אמר מהו השיר הזה", נזכר רוט. "הבנתי שאם אטעה, הוא יהרוג אותי, וחיפשתי פתרון".
בין הקטעים שבחר לנגן הייתה יצירה של היידן, שחלק ממנה הפך בהמשך להמנון הגרמני. "ניגנתי את זה במשך עשר דקות שנראו כמו נצח, וכשסיימתי, הרגשתי שהוא מוריד ממני את האקדח. זו הייתה הפעם היחידה ששמחתי לחזור למחנה".
ב-1960 עלה לישראל והעמיד שני דורות של מוזיקאים: בנו פאול שירת כגיטריסט בלהקת פיקוד הצפון וניגן בתוכנית היחיד הראשונה של חוה אלברשטיין, ונכדו פיטר הוא ממוזיקאי הרוק הפעילים כאן (ראו המלצה על שיר חדש שלו, מימין). רוט הסבא ניצח על תזמורות ואופרות בארץ ובחו"ל ועל מקהלת צדיקוב, שבוגריה שומרים איתו על קשר עד היום. הוא ניצח גם בפסטיבלי זמר ועבד עם גדולי הזמרים, ובהם אריק איינשטיין ויהורם גאון. אחד הפרויקטים הבולטים שלו הוא האלבום משירי סשה ארגוב של עדנה גורן וקובי רכט, שהוא עיבד מחצית משיריו.
הגעת מהעולם הקלאסי. איך התחברת למוזיקה הזו?
"זה היה נחמד, למרות שזו לא ממש המוזיקה שאני אוהב. לפעמים עושים לא מה שאוהבים".
ואיך החיים בגיל כה מופלג?
"אני אומר תודה על כל יום ומקווה שיהיו לנו רק ימים שקטים"
