סיון פייקוב-נתנשון, בתו הצעירה של שייקה פייקוב, זוכרת שביתם בקיבוץ משמר השרון היה תמיד מלא בזמרים שעבדו עם אביה. "את השיר 'אמא' הוא כתב כשישבתי על הברכיים שלו", היא מספרת. "רונן בהונקר התאמן עליו בבית שלנו. אבא אהב את השיר הזה במיוחד כי הוא התייתם מאמו בגיל שש. מי שגידלה אותו הייתה אשתו השנייה של אביו".
איזה מין אבא הוא היה?
"אבא שמכין את הסלט הכי טוב בעולם. אבא שעובד בגינה ומשקה את הצמחים בחורף, ובקיץ הולך עם מטרייה שחורה שתגן עליו מהשמש. הוא שנא את השמש. אמרו עליו, 'איש מוזר, מסתובב עם מטרייה ביולי-אוגוסט'. כשאני נולדתי, הוא לא היה בארץ. הוא בדיוק היה בפסטיבל בצ'ילה, עם נאוה ברוכין. כשחזר לארץ, פגש תינוקת בת שבועיים. כילדה לא הבנתי עד כמה הוא היה מפורסם".
איזה מהשירים שלו את הכי אוהבת?
"'אן-דן-דינו', ששרה יפה ירקוני; 'ארץ', שאילנית שרה נפלא; 'אותך', שביצעה אילנה אביטל; 'דרך המלך' של גילי וגלית; 'חייכי לי בשירים' של דודו זכאי. אבל אהבנו את כולם. כל אחד פורט על נים אחר בלב. חלק מהשירים נשמעים אקטואליים גם היום, עם כל הקושי והימים הלא נורמליים שאנחנו עוברים. אבא אף פעם לא איבד את האופטימיות. הוא לא הסכים להיות פסימי".
הוא דיבר איתך ועם אחותך סיגל על הגיל ועל המוות?
"סיגל ואני בדיוק דיברנו היום על זה שמעולם לא שמענו אותו מתלונן, אף שהוא ישב על כיסא גלגלים בשנים האחרונות. לפני כ-11 שנה הוא עבר אירוע מוחי. בשנה האחרונה הוא אמר שהרבה חברים שלו הלכו לעולמם, ושהוא מאוד מתגעגע אליהם. הוא אמר שהוא מרגיש שהוא מיצה את החיים".
הלווייתו של פייקוב תיערך היום ב-18:00 בקיבוץ אשדות יעקב איחוד.
