תור הזהב של הקולנוע המסחרי בישראל הקים לתחייה גם את תרבות ההמשכונים: כמו שפעם 'אסקימו לימון' ו'אבא גנוב' הפכו למותג רב-פעמי, כך גם להיטי ענק כמו 'בחורים טובים', 'ההילולה' ו'לשחרר את שולי' חוזרים כדי לבדוק האם ועד כמה ניתן לשחזר את ההצלחה. מה קרה, רק מארוול יכולים?
במקרה של 'ההילולה 2: החתונה' (לירז עוזרי שמככבת שם, מחכה בעמ' 10), הסיפור עצמו הוא סוג של סרט: סדרת טלוויזיה פופולרית מבצעת מעבר חלק לקולנוע עם עלילה שכוללת אזרחים ישראלים בעזה, רגע לפני שבמציאות פורצת מלחמה נוראית שם. ההמשך כבר מצטלם במציאות שבה קומדיה היא אקסטרה-מותרות, אבל ההשקה נדפקת ברגע האחרון בגלל - חכו לזה - מלחמה עם איראן.
הסוף? הצחקתם את שלום אסייג (ולא להפך, לשם שינוי): כ-200 אלף צופים וצופות נהרו כדי להיווכח שגם 25 שנה אחרי 'חתונה מאוחרת', לא נס לחה של העדה הגרוזינית (ושל דובר קוסאשווילי בהקשר הזה, הפעם כשחקן) כאטרקציה קולנועית. נדמה שהשאלה היא לא האם תהיה הילולה שלישית (גלידה?), אלא מי או מה ינסו להפריע לה בדרך.
