אירוע חדשותי אינו אלא תבנית נוף הפאנל שמלווה אותו, ובמובן הזה המשדר הלילי לסיקור הביקור של ראש הממשלה בבית הלבן נראה כמו משחק שמתנהל לפרוטוקול בלבד: היו שם רק אלה שחייבים להיות שם ואלה שאם באמצע הלילה לא יסכימו להגיע לאולפן, כבר לא יוזמנו לעולם. הזמן, כך או אחרת, צריך לחלוף איכשהו.
באותן שעות לא היה ידוע לרוב הציבור, בין אם מטעמי שינה או כי הטלפון שלהם חסין לשמועות, על האס ון בבית חנון. לכן הטון באולפן, כמו פעולת א"ש לילה מצולמת, רק נשמע מאולץ ועייף ולא גם ביזארי ומופרך. ירון אברהם וברק רביד (חדשות 12), בחדר הכתבים של הבית הלבן, ניסו לשמור על חזות משועשעת למרות שכבר שעתיים קודם אזלו להם הספקולציות. כשהתברר שרק התקשורת האמריקאית נכנסת לארוחת הערב, השניים לא התאמצו להסתיר את תחושת העלבון. באולפן ניסה ערד ניר לאחוז בשפיותו בזמן שהקונגו האנושי, ח"כ בועז ביסמוט, קדח וקדח למרות שהשעה הייתה הרבה אחרי חצות.
אבל ניר עוד יתגעגע לרגעים האלה, כשייתקע לאורך דקות ארוכות ומתישות בתור המתרגם הסימולטני של דברי טראמפ ונתניהו, שכאמור השיבו לשאלות התקשורת דוברת האנגלית בלבד. נתניהו אמנם לא נותן לעובדות לבלבל אותו (רק לשם של אבנר/אבי/איך שלא קוראים לו עכשיו), אבל הוא לפחות יודע היכן מתחילה מחשבה ואיפה נגמרת. טראמפ, לעומת זאת, הוא כמו פרדיננד מַגֶלַן בערבות המוח של עצמו: כל מחשבה היא כמו יבשת שרק המתינה להיחשף, ובמקרה שלו הוא תמיד מוצא זהב והכל ביוטיפול וגרייט ואקסלנט.
הנה, נתניהו מעביר לו המלצה להעניק לו פרס נובל לשלום, יד ראשונה ממנהיג שנאסר עליו לנסוע לחצי עולם פן ייעצר. טראמפ נראה כמי שהתרשם ואפילו התרגש, כאילו שהוא באמת מאמין שישבו מומחים גדולים ודנו בכובד ראש אם אכן מגיע לו, ולא שכמה חבר'ה בלשכה הבינו עם איזה שמן צריך לעסות לו את האגו.
אולם בסוף אפילו הוא השתעמם וגירש את המצלמות. הפסקת אש לא יצאה מזה, אבל ערד ניר התרגש לקבל חמצן לריאות, המגישה עדי זריפי בירכה אותו על ההישג וכולם הסכימו עם עצמם ואיחלו לילה טוב ושקט, למרות שעבור משפחות רבות הרעיון הזה מת כבר שנתיים. בעוד כמה שעות תעלה השמש ומיד תשקע עם ההודעה על מותם של עוד חמישה לוחמים. זה לא יפריע ליעקב ברדוגו להתרונן בתוכנית הבוקר של ערוץ 14, שהנשיא טראמפ "דרש" את נוכחות שרה נתניהו בפגישה, וגם לא לפרומו של "הזמר במסכה" בקשת, שעסק בסוגיה דחופה: "מה הדליק את הדחליל". אל דאגה, ערוץ 12: שום דבר שאמור להטריד אתכם.
בקטנה
"לדעתי", אומר טיטינסקי מ"קופה ראשית" (דב נבון) בפרסומת של Yellow, "דווקא בימים אלה מגיע לנו פינוק". "איזה ימים?", שואל התיש המוכר מהפרסומות של הרשת. "א'-ה', כולל שישי", משיב טיטינסקי ומתענג על גלידה במבצע. "חוזרים לשגרה בצ'יל", מכריז הקריין. וזאת פרסומת שמשודרת ביום של חמישה הרוגים, כן? אפילו טיטינסקי היה מתחרפן.
