סרן ב', סגן מפקד הפלוגה של סמל משה נסים פרש ז"ל, שנפל באסון בבית-חאנון, הגיע להלווייה שנערכה אתמול בהר הרצל מבית החולים, כשהוא חבוש בשתי ידיו. "אני מדבר גם בשם הפלוגה והמחלקה שממשיכה להילחם גם ברגעים אלה בעזה", אמר, "לפני שנה וחצי כשהתגייסת נפצעת ברגל ויצאת לשבועיים. כשחזרת אמרת שמכאן זה עד הסוף. לפני שנה בדיוק עמדנו בכותל להשבעה, שם הענקתי לך את התג ואמרתי שאיך שהתחלנו לא משנה, רק הדרך. היית תמיד ראשון, לא חששת ולא פחדת. היית האור שלנו בלילות חשוכים".
הוא סיפר כי משה חשש מהכניסה המחודשת לתמרון, אך הבין את החשיבות: "לאחר שפינינו ארבעה פצועים משה הסתכל עליי ואמר, 'אני מרגיש שוב משמעותי'. לאחר כמה רגעים היה עוד פיצוץ, שממנו לא שבת. אנחנו נזכור אותך תמיד, אתה מקור הכוח שלי ושלנו".
משה הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. משפחתו עלתה לארץ מצרפת, התגוררה בדרום הארץ ולפני כשנה עברה לירושלים. אמו, לבנה יהודית, ספדה בדמעות: "משה נסים, שבזכותך הפכנו להיות הורים, בלילה ניסינו לכתוב מילים עליך ולא הצלחנו. אני לא יודעת איך לעמוד בניסיון הזה, אבל אני יודעת שכנראה יש לנו את הכוחות לעמוד מול זה". היא ציינה אתמול את יום הולדתה, והוסיפה כי "היום אנחנו לא נוכל לחגוג, אנחנו רק נחשוב עליך. אנחנו צריכים להיפרד, אבל אני יודעת שמחכים לך אנשים חשובים למעלה, ועכשיו כל התפילות והמחשבות שלנו הם על החיילים שהיו עם משה, שבזכותם הוא יצא שמח מהבית כשחזר לצבא".
ראובן יהודה, בן הדוד, סיפר כיצד משה דאג לו כשנפצע קשה ב-7 באוקטובר ואמר: "היית לנו כאח, צנוע וטהור. כשהתגייסת הייתי גאה בך, כי גם אני הייתי עם מנומרת על הכתף. היית אדם שקט שלא הפסיק לעשות, ועכשיו נותר רק חלל. תמיד נזכור איזה אדם היית".
