בימים שבהם מוזיקאים שאהבת להאזין להם בניינטיז מבקשים להוכיח את מהלכיה של ממשלת ישראל במלחמה הלא-נגמרת, ואף אומרים דברי טעם (כפי שעשו לא מזמן טום יורק ובונו), קצת מבאס שהם גם לא מציעים מוזיקה חדשה שתסעיר כבימים עברו. לפחות אפשר להתנחם בכך שהרכב בריטי אחר שפרח בעשור ההוא - פאלפ - חזר לאחרונה עם אלבום חדש. עד שגם הסולן שלהם יחליט לצאת עלינו, כמובן.
24 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה החבורה המוכשרת משפילד בהנהגת ג'ארוויס קוקר הוציאה את האלבום We Love Life, שנתפס כאקורד הסיום שלה, ועד ש-More, החדש והדי מפתיע לטובה שלה, נחת בשירותי הסטרימינג בחודש שעבר. קאמבק שכזה מחייב גם היערכות מקדימה וכדי להעניק ליצירתם החדשה את המעטפת הנכונה, גויס למשימה המפיק הדי עסוק ג'יימס פורד, שעבד בין היתר עם בלר וארקטיק מאנקיז.
פורד, קוקר ויתר המשתתפים כאן, חכמים דיים כדי לדעת שלא לכל מה שעבד ב-1996 באלבום המופת Different Class, אפשר לעשות העתק-הדבק ל-2025. מה שכן, הם הקפידו לא להתרחק יותר מדי מהנוסחה שעבדה אז. זו שהורכבה בעיקר מרוק בריטי מלא סטייל ומהכתיבה המושחזת של קוקר, כפי שאפשר לשמוע כבר מהפתיחה המוצלחת עם Spike Island שמרפרר להופעה היסטורית של ההרכב טרום פריצתו, וגם עם Tina הנהדר לא פחות שמגיע אחרי.
אחד מהנושאים שקוקר תמיד ידע לכתוב עליהם הוא מין. ובדומה לבריאן פרי ולסרג' גינסבורג המנוח, הוא מצליח גם עכשיו להשאיר את הנושא הזה עסיסי ומזמין מבלי להידרדר לסליזיות זולה. כך שנראה שזה לא מקרי שלשיר שמוקם באמצע האלבום - שהוא גם אחד מהטובים בו - קוראים My Sex. התופים והבס הזורמים שבו בהחלט ממריצים את ההורמונים, וחלקו האחרון מייצר מערבולת חושים קטנה המזמינה פעילות בשניים.
מיד לאחריו קוקר ושות' מרימים את הקצב עם Got to Have Love המזכיר את הווייב הממגנט של Disco 2000 רק עם קצת פחות BPM וטיפל'ה יותר אלקטרוניקה. כמעט 30 שנה אחרי שיאם, פאלפ עדיין יודעים להעלות חיוך, איזה כיף שחזרתם.
