חנה לסלאו תיכנס השבוע לתפקיד שהרבה שחקנים חולמים עליו – התפקיד הראשי במחזה "הסוחר מוונציה" של שייקספיר. "זה התפקיד השייקספירי הראשון שלי, וזה מאוד מאתגר ומרגש אותי", היא אומרת. "לא למדתי משחק בצורה מסודרת, לכן לא עשיתי שייקספיר עד עכשיו, כשאני בת 72".
ההפקה החדשה, שעולה בהבימה בבימוי משה קפטן ומירי לזר ובתרגום של דורי פרנס, מתרחשת בברלין ב-1933. היהודי שיילוק הוא אישה הפעם – פראו שיילוק, העובדת בבורסה, מלווה בריבית, אישה חזקה בין גברים, שהסוחר העשיר והאנטישמי אנטוניו לווה ממנה כסף עבור חברו, אהובו, שיוצא לצוד לעצמו אישה עשירה. "זאת פרשנות קצת אחרת למחזה", אומרת לסלאו, "אבל הטקסט הוא בדיוק המחזה השייקספירי. לא סוטים ממנו. בהתחלה היה לי מאוד קשה ללמוד את הטקסט, אבל הוא התלבש עליי מצוין. אני כבר חיה, נושמת, מדברת ומרגישה את פראו שיילוק".
איזה תגובות את מקבלת על הליהוק?
"שואלים אותי למה שיילוק הוא אישה, ואני אומרת, 'למה לא?' אנחנו חיים בתקופה של העצמה נשית, מה גם שתמיד היו נשים חזקות שעסקו במסחר והחזיקו את הבית".
למה להעתיק את העלילה מוונציה של המאה ה-16 לברלין של לפני מלחמת העולם השנייה?
"יש במחזה אנטישמיות, וגם כשההתרחשויות האלה קורות בוונציה, זה חזק מאוד, אבל כאן זה חזק הרבה יותר. במחזה המקורי תולים את שיילוק, ובגרסה הזאת שולחים אותי ואת כל היהודים לאושוויץ. ברלין של 1933 זה עליית היטלר לשלטון. גם היום האנטישמיות חוגגת. אפילו טראמפ אמר בנאום שנשא ב-4 ביולי, 'יש בנקאים טובים ויש שיילוקים'. הוא אמנם התנצל אחר כך ואמר שלא הכיר את הביטוי הזה כסטריאוטיפ אנטישמי, אבל הוא אמר אותו. אבל גם בלי האמירה המיותרת הזאת האנטישמיות משתוללת היום בעולם. אנחנו נתקלים בשנאה בהרבה מדינות. היחס אלינו היום לא פחות נורא מאשר בתקופות חשוכות".
