מהתמונות שפירסמה לשכת ראש הממשלה, ניתן לראות שבנימין ושרה נתניהו נהנו מאוד מהאירוח שהעניק להם דונלד טראמפ במשך ארבעה ימים בארה"ב. רגע לפני שובם, העמיד טראמפ לרשותם שני מסוקים שלקחו אותם לוירג'יניה, לביתו של תומאס ג'פרסון - הנשיא השלישי של אמריקה, שהיה אחד ממנסחי החוקה האמריקאית. בני הזוג נראים שם מחויכים ואוחזים ידיים בעודם בוחנים את הבית שתיכנן ג'פרסון. כמה אירוני: הרי ג'פרסון הוא זה שקבע כי "כאשר הממשלה מפחדת מהעם אז יש חירות, וכאשר העם מפחד מהממשלה אז יש רודנות". ועוד כדאי להזכיר לבני הזוג נתניהו שג'פרסון גם קבע ש"חירותנו תלויה בחופש העיתונות, ואם חופש זה יוגבל לא נוכל להתקיים".
ואנחנו, מה למדנו מהטיול של הנתניהוז באמריקה? למדנו, שוב, שהם לא סופרים אותנו. הם חיים בבועה משלהם, על חשבוננו. נתניהו סיכם את הנסיעה בטענה ש"הושגו כל המטרות", ושמדובר ב"אירוע היסטורי" - בשעה שרשימת חללי צה"ל בעזה רק מתארכת, ובמנהרות מרצחי חמאס ממתינים 50 חטופים.
אין שום סיכוי שמרצחי חמאס יניפו דגל לבן וייכנעו. אם נחכה לרגע הזה, המלחמה שנמשכת כבר כקרוב לשנתיים לא תסתיים לעולם.
עמית חכם, שמקדיש את זמנו ללימוד תופעות העומק של ארגונים איסלאמיים, ביקש ממני שנזכור כמה עקרונות שמנחים את הטרוריסטים: הכניעה באיסלאם היא אך ורק לאל, ולא לבשר ודם; העולם הבא חשוב יותר מהעולם הזה; ומוות עדיף על השפלה. אם הייתה כאן ממשלה עם שכל ישר, היא כבר לפני שנה הייתה שמה קץ למעגל הדמים הזה.
ועכשיו, אומר נתניהו למשפחות החטופים, "נתחיל במשא ומתן לסיום המלחמה" - אמירה אכזרית. על מי אתה עובד? אתה עוסק רק בסיכויי הישרדותך הפוליטית, ומתחשב רק בסמוטריץ' ובבן גביר. בושה.
נתניהו, אחרי ההישג מול איראן, נישא על כנפי הטייסים ששופרותיו נהגו להשמיץ. אבל גם כאן, מוטב שנשאל מה עשינו - כעת, לסכסוך הדמים האזורי שלנו נוספה המעצמה האיראנית, ומכאן ואילך יהיו לנו סבבי לחימה מול משטר האייתוללות. זאת ועוד: המסקנה המיידית של כל מדינות האזור תהיה שחובה עליהן להצטייד במהירות בטילי קרקע-קרקע וכטב"מים, אחרי שראו את הנזק שאלו הסבו לנו.
ברוכים הבאים למנעד החדש של הניצחון המוחלט.
ביום שלישי, בשעה שטראמפ אירח את נתניהו בבית הלבן, צפיתי בסרט "המתמחה" שמתאר את תחילת דרכו של טראמפ. נתניהו למד מטראמפ את העקרונות שהנחו אותו בדרכו לפסגה: לתקוף, לסרב להודות בכישלון, ולהאשים את הצד האחר. אני שמעתי את נתניהו מציג זיקוק של העיקרים הללו, ואומר: "אף פעם אל תסביר ואף פעם אל תתנצל". זאת התורה כולה.
לעולם לא נתרגל ל"הותר לפרסום", שתי מילים שהפכו לקדימון לבשורה איומה על עוד חלל במלחמה שאין לה תכלית. פניתי לאחד השירים שכתב אברהם סוצקבר, מגדולי המשוררים שכתבו ביידיש: "מי יישאר? מה יישאר? הברה פשוטה, שתנץ מבראשית שוב את בריאתה. יישאר הוורד לבד בגאונו, ובעשב - ניצנים שבעה, להבינו. מכל כוכבי רקיע, מצפון עד ים, יישאר כוכב שבדמעה טבע דומם".
ואנחנו נחיה עם תחושת האין, עם היתמות.
אין שום סיכוי שמרצחי חמאס יניפו דגל לבן וייכנעו. אם נחכה לרגע הזה, המלחמה שנמשכת כבר כקרוב לשנתיים לא תסתיים לעולם