בשיר 'לא להמציא' נועה קירל מאשימה גבר בחוסר מקוריות משווע: "מדבר עם חברות שלי? לא מקורי. תמיד יוצא למקומות שלי? לא מקורי. אתה עם מישהי אחרת? מאמי, לא מקורי". יש בביקורת הזאת מן האירוניה, בהתחשב בעובדה שהראפר דודא הוציא כבר לפני כמה חודשים שיר בשם 'לא להמציא', שגם הצליח לא רע.
ככלל, "מאמי, לא מקורי" הוא סיכום ממצה של האי-פי החדש, שהוא בעצם אוסף השירים הראשון שקירל מוציאה (בניגוד לסינגלים). 'נוגע בך', למשל, עם שורות כמו "תנשמי אותי כשהוא מנשק אותך", הוא סוג של גרסה עברית חיוורת ל-Taste של סברינה קרפנטר. גם השיר שנושא את שם הפרויקט, 'ראש הממשלה', נשמע כמו חומרים שנשמעו בעבר, הן אצל קירל והן בתעשיית הפופ. עם כל הכבוד לשאיפות ההנהגה שלה, כל פוליטיקאי זוטר יודע שאחד הצעדים הראשונים בדרך לראשות הממשלה טמון ביכולת להתבדל ממועמדים אחרים. קירל, מה לעשות, נשמעת כמו עוד מפלגת מרכז גנרית.
בראיון למוסף זה בשבוע שעבר, קירל התלוננה – ובצדק – על הצקצוקים הציניים כלפי הזוגיות שלה עם דניאל פרץ. אפשר בהחלט להבין אותה: אנשים לא מתארסים רק בשביל יח"צ. אלא שאפילו שיר כמו 'לילה במדריד', שהשניים מככבים בקליפ שלו, לא מספק שום תובנה מעניינת על הקשר שלהם. אם קירל רצתה לנצל את ההזדמנות המוזיקלית כדי להבהיר שהם בני אדם ולא רובוטים, היא הוחמצה.
ואולי הבעיה של קירל נקראת אודיה, שהזינוק שלה לצמרת התרחש במקביל לקיפאון בארסנל הלהיטים של קירל. אחת הסיבות לכך היא שאצל אודיה, בניגוד לקירל, אפשר למצוא קונפליקטים: בין אמונה דתית לחיי זוהר חילוניים, בין נטייה לשמרנות לעומת הכוח של מיניות מתפרצת. גם מוזיקלית, אודיה הצליחה בתוך זמן קצר להעמיד רצף של שירי פופ קופצניים עם נגיעות מלנכוליות שמתאימות לתקופת המלחמה, "כשכל להיט הוא עצב", כפי שניסחה זאת בעצמה.
זה לא אומר שקירל צריכה להצטרף לגל הפופ האמוני, אלא שהפרסונה שלה חייבת להשתכלל ולהתגוון. עם כניסתה לעשור השני לקריירה – הישג יוצא דופן – המנעד צריך להתרחב: יותר בלדות, יותר השקעה בשנינות וברעננות של הטקסטים ובעיקר לא עוד מאותו דבר: כמו הרבה קונספציות אחרות, דרמטיות בהרבה, גם הקונספציה של הפופ נשברה ב-7 באוקטובר. לא ברור מדוע קירל עדיין לכודה בה.
