קצת לפני סוף המסע המשותף שלהם בסדרה 'אוףרוד' (בנטפליקס), רותם סלע מבצעת מול ליאור רז את מונולוג ה"חיים שלי סבבה, אני סבבה, אין לי בעיות, למה לא מאמינים לי". הטקסט, על שלל צורותיו, מוכר לכל מי שקרא ראיון עם סלע או צפה בכתבה עליה ב-15 השנים האחרונות. אבל הפעם הוא הגיע לא הרבה זמן אחרי שהיא מספרת לאיזו מטפלת שאמאנית שסבא שלה ירה לעצמו בראש. אגב, גם המטפלת לא התרשמה (ואפילו לא שאלה מה גרם לו להתאבד) ופיטרה אותה מהסשן, אם כי נראה שהתירוץ שלה היה הרצון לבלות זמן עם רז. אצלו, הפלא ופלא, היא מצאה שלל אנרגיות חסומות וסיבות למשמש לו את הצוואר.
סלע ורז מבלים את רוב הנסיעה בקירגיזסטן, וחבל שלא המשיכו לחומה הסינית: שם לפחות סלע הייתה פוגשת מתחרה ראויה למגננות שמקיפות אותה, אלה שרז מנסה פעם לטפס מעליהן ופעם לשבור בפטיש. אולי אם היה קצת פחות משימתי (בכל זאת, דורון מ'פאודה') וצמא לתשומת לב בלעדית (בכל זאת, גבר) היה מקשיב טוב יותר לסיפור על הניסיונות של אבא שלה לגרום לה ולאחותה לעשות "דברים של בנים", מה שגרם לה לאמץ אורח חיים צמחוני. אולי אז היה, למשל, מבחין בדפוס התגובות האלרגיות שלה לכל פעולת מאצ'ו שהוא נחוש לבצע, וכמובן לאכזבה שלו מהרגעים שבהם הוא לא מרכז עולמה.
ואולי העובדה שרז וסלע פחות מודעים לעצמם ממה שנדמה להם (או לפחות כמו שהם מבטאים זאת מול המצלמות), היא שהופכת את 'אוףרוד' מסתם חלטורת סלבס לפורמט מוצלח. הצפייה חולפת ביעף ומספקת לא מעט רגעים חזקים ומצחיקים. הדינמיקה ביניהם הרבה פחות דביקה, מייגעת ורועשת מזאת של סלע ואסי עזר, והקווים המנוגדים באופיים יותר מעניינים מהברומנס של גל תורן ופבלו רוזנברג, למשל.
וכן, כשמציגים שחקן ושחקנית אטרקטיביים בסיטואציה אינטימית כמו נסיעה של חודש לסוף העולם, ועוד אחרי שני פרויקטים שבהם גילמו נאהבים (הסדרה 'גוף שלישי' והסרט 'סודה'), מותר לדבר גם על המקום המכובד שתופס המתח מיני, למרות שבמציאות הן רז והן סלע נשואים. מי שחתם על הצ'קים – ומן הסתם הסכומים מתמודדים בקלות עם יוקר המחיה – בנה על הסחורה הזאת. אי-אפשר להגיד שסלע ורז לא מספקים אותה.
