1. ימים פחות טובים. לכל מאיתנו יש, כולנו בני אדם סך הכל. יש ימים טובים שהכל הולך צ'יק צ'וק, ויש ימים שבא לי ככה חוק השתמטות. לכולנו יש ימים כאלה, לא? שמתפלק ככה איזה 7 באוקטובר, לא?
לפני שנה סמוטריץ' קרא לזה תקלה. זה אך טבעי. התקלה הפכה באבולוציה ל"יום פחות טוב" עד למהפך המתבקש — נס גלוי. עת לרפוא ועת לסלוח, ויש חדש — עת להרוס! אנחנו רגע מלהכריז על השואה כנס. מה, לא היו אלפי ניסים בשואה כל יום? למה כל הטררם? למה בכלל צפירה? הרי כל כך הרבה אנשים ניצלו. למה לא מדברים על זה? למה רק מדברים על מה שרע, למה לא אומרים פה תודה?
2. לא סתם פותחים ב"מודה אני" את הבוקר. צריך להודות על עוד יום שאנחנו בחיים. הפסקת אש? על מה ולמה? העם מותש, העם מתחנן, אבל את אף אחד זה לא מעניין. יש ימים לא טובים לכל אחד, אומרים לכם. למה לא להסתכל על הימים הטובים? הימים שהצלחנו להעביר תקציב שערורייתי, להעלות את המע"מ.
מה שחשוב זה התמונה, הטיסה, החליפה, השעון והג'וב. חטופים, באמת, די להתייפייפות. לנאורות. נאורות הפכה כאן למילת גנאי. מי אלה הנאורים האלה, יאללה-יאללה. היידה.
הנאורות, סתם תקופה שבה כל העולם התמקד באדם, בזכויות, בהשכלה, המציאו חיסונים, קידמו רפורמות חשובות, יצאו ממסורות והתקדמו למדע. והרי המדע זה ליטרלי נגד הקב"ה.
3. ימי הביניים נקראים ימי הביניים כי הם פשוט היו ימים שהיו בביניים. לא קרה שם כלום. להפך, הלכו אחורה, 500 שנה של כלום. לא הנדסה, לא מופת, לא מדע, סתם תקופה של ג'ובים ואבעבועות שחורות, של ציד מכשפות. כמה אפשר להתענג על ימי הביניים, יש למה לערוג. אפשר היה סתם לקחת מישהי, להמציא שהיא מכשפה ולשרוף אותה, בלי בג"ץ ובלי בד"ץ, ככה, כי החלטנו. כי אנחנו הריבון. משילות, אומרים לכם.
כיף. מי לשבט ומי לחסד, והכל באמתלות יפות של דת ונצרות. זה בכלל היהודים אשמים. העיקר שבסוף שורפים מישהי. למה להציל אנשים כשאפשר לאסור עוד? יש עוד שבועיים לפגרת הקיץ של הכנסת, אפשר להעביר עוד דברים. אולי כולנו נעשה להם את החוברות לחופש? לא יודעת, הכל אפשרי. חוץ מכמובן לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. את זה אי-אפשר, מסתבר. זה פשוט ימים פחות טובים כרגע.
