על פעילותה של שייטת 3, שייטת ספינות הטילים של חיל הים, כמעט לא שומעים. עמוק בלב ים, הרחק מחופי ישראל, יושבים בסיפון לוחמים ולוחמות שממוקדים במשימה, די מנותקים ממה שמתרחש על היבשה, או בבית.
ב-10 ביוני, רגע לפני שישראל פתחה במתקפת פתע על איראן ואחרי ירי בלתי פוסק של טילים מתימן, הוטלה על אח"י (אוניית חיל הים) עצמאות, שעגנה בנמל אילת, משימה לא שגרתית שנשמרה בסוד עד לרגע האחרון. עד אותו יום רק חיל האוויר תקף מטרות בתימן. הפעם הוחלט לבצע הטעיה קלה ולתקוף בנמל חודיידה המפורסם – מלב ים. האונייה תקפה פעמיים ברציפות במעוז החות'ים.
הלוחמים בספינה עמדו במשימה והמטרות שהוגדרו להם הושמדו, אף על פי שהיה מדובר בתקיפה נקודתית, לא כזו שנועדה לשתק את פעילות הטרור בנמל. חיל האוויר תקף שם בעוצמה רבה יותר אחרי התקיפה מהים.
"הצוות שלנו תמיד מוכן לכל משימה"
את התקיפה מהאונייה הובילו בעיקר נשים, חובלות מאח"י עצמאות, שמדברות לראשונה ומספרות על רגעי המתח, הרחק מחופי ישראל. סגן ש' (23) תושבת פתח-תקווה, סגנית קצין גנ"ק (גילוי ניווט קישור), סיימה קורס חובלים והגיעה לאח"י עצמאות. היא אחראית על ניווט הספינה ועל בטיחות השיט. מתחילת הלחימה היא לקחה חלק משמעותי ונלחמה בכלל בזירות השונות, ובהן גם זירת ים סוף.
סגן ש' והצוות לקחו חלק במבצע עם כלביא ביירוטי כטב"מים איראניים. היא מספרת: "היינו חלק ממשימה שלא ניתנה עדיין לשייטת 3. זו הייתה זכות גדולה. כשלקחנו את המשימה ידענו שזה רגע אחר, שלא קרה אף פעם. עד שלא חזרנו לבסיס ופתחנו את הטלפונים, לא הבנו שעשינו היסטוריה. לא חשבתי שבשירות שלי אעשה דבר כזה, לא דמיינתי משהו קרוב לזה אפילו. אבל זה רק מראה שאנחנו כיחידה, שייטת 3, פועלים בכל מקום ולא תמיד שומעים על זה. גם המשפחות לא יודעות. אנחנו יודעים לבצע כל משימה, גם כספינה וגם כיחידה".
סגן ש' גם דיברה על הרגעים שלפני הירי לעבר המטרות בנמל בתימן: "בעיקר חושבים איך לעשות את זה הכי מקצועי עם כמה שפחות הפתעות, ולחזור לנמל בשלום. הרגשתי בנקודת שיא. זכינו להיות חלק מאיזה תרחיש היסטורי. לא דמיינתי שהתגובות יהיו ככה, החשיפה. אני הרגשתי הקלה כי המשימה הושלמה. כמובן ההורים היו מאוד גאים. קשה לדמיין את הבת הקטנה מפליגה ועושה את המשימה הזאת, אבל הם בעיקר שמחו ותמכו".
לצידה של סגן ש' הייתה גם חברתה, סגן ת' (22), תושבת אילת, שעבורה זו הייתה סגירת מעגל. סגן ת' התגייסה למסלול לוחם ימי בספינות הטילים ואחרי כחצי שנה בשירות החליטה לצאת לקורס חובלים. לאחר שסיימה שובצה לאח"י עצמאות בתפקיד סגנית קצין אלקטרוניקה.
ת': "כל תקופת הסגנות שלי הייתה בצל המלחמה. יצאתי ללחימה בזירה צפונית, זירה דרומית, הגנת נכסים אסטרטגיים, תקיפות בתימן והשתתפות במבצע עם כלביא. בתקיפה בתימן היו רגעים שהיינו מאוד במתח, דרוכים, התרגשות. תמיד יש חשש שיתקפו אותנו. באותם רגעים כולנו מבינים שזה הרגע שלשמו התאמנו ועברנו כברת דרך. מחכים לאישור לירות, רואים שיוצא טיל, אבל באותו רגע עולה הדריכות. זה היה אירוע מאוד מיוחד כי סוף-סוף אנחנו יכולים לדבר ולקבל זרקור על מה שאנחנו עושים למען המדינה".
בספינה הייתה גם רב"ט מ' (19), תושבת אחד הקיבוצים שליד הכנרת. היא רצתה לשרת בחיל מתוך אהבה גדולה לים. מ' היא לוחמת חוד ימית, בתפקידה טכנאית קשר: "כל מערכות הקשר בספינה וכל התקשורת עם העולם החיצון בספינה עוברות דרכי. הקושי בספינה זה בעיקר הניתוק. יכול להיות מצב שבמשך שבועות אין תקשורת עם הבית או החברים, או בן הזוג. אין לנו מושג מה קורה בחוף וזה אתגר ענק וקשה.
"התקופה האחרונה בספינה הייתה די מטורפת. אף אחד לא הצליח לעכל את גודל האירוע והמשמעות של מה שעשינו, עד שחזרנו לארץ וראינו מה קורה ומה הצלחנו לעשות. אחרי התקיפה בתימן ישר להיכנס למערכה מול איראן – זה לא נתפס, אבל זה מה שמיוחד בתפקיד. 24/7 במוכנות תמידית".
איך מתמודדים עם נתק מהעולם החיצון כפי שאת מתארת?
רב"ט מ': "אנחנו מפליגים למשך ימים ולא יודעים מה קורה. זה הרבה זמן, ועוד באמצע מלחמה כשאנשים יכולים להיפגע. היו מקרים שחיילים חזרו מהפלגה וגילו שחברים שלהם נהרגו. הניתוק הזה מאוד קשה. כשירדנו ליבשה אחרי התקיפה בתימן אמרו לנו מה אפשר לספר ומה לא. ראינו שהיו פרסומים וזו הייתה גאווה מיוחדת. קודם כל אמא שלי חזרה לנשום. הם שמעו על התקיפה ועשו אחד ועוד אחד והבינו שהייתי שם, לפני שהספקתי לספר. אני בטוחה שזה היה מלחיץ".
מתי ידעתם או הבנתם שהמטרות שתקפתם אכן הושמדו?
רב"ט מ': "זה אף פעם לא מיד. לוקח זמן לדעת אם המשימה התבצעה בהצלחה. היה מתח גדול עד שהודיעו רשמית. אבל ידענו שעשינו את זה הכי טוב ומקצועי". •
רב"ט מ': "לפעמים במשך שבועות אין תקשורת עם הבית, החברים ובן הזוג. אין לנו מושג מה קורה בחוף"
