במשך חודשים ארוכים מאז פרצה המלחמה, נותרו סיפוריהם של חיילי הסדיר והמילואים שהתאבדו מאז 7 באוקטובר 2023 מתחת לרדאר, אך מאז תחילת השנה נדמה כי חלה עלייה משמעותית בשיעור האובדנות. ובזמן שבצה”ל לא מספקים נתונים עדכניים, למעט עדכון פעם בשנה, קשה לעקוב אחר היקף התופעה.
אתמול, בהודעה חריגה מצד צה”ל, פורסם כי לוחם בהכשרה בצנחנים ניסה לשים קץ לחייו והוא פונה לבית החולים במצב אנוש. במצ”ח פתחו בחקירה. רק בשבועיים האחרונים, שלושה חיילי צה”ל ששמו קץ לחייהם. שלשום אותר לוחם מחטיבת הנח”ל ללא רוח חיים בבסיס צבאי בצפון. ביום רביעי בשבוע שעבר אותר לוחם צה”ל נוסף ללא רוח חיים בבסיס בדרום הארץ. מדובר צה”ל נמסר אז כי “בעקבות האירוע נפתחה חקירה. עם סיומה יועברו הממצאים לבחינת הפרקליטות הצבאית. שלושה ימים לפני כן שם קץ לחייו דניאל אדרי, לאחר חודשים ארוכים של סבל כהלום קרב רדוף פחדים וחוויות משירות המילואים. דניאל, בן 24 במותו, איבד ב–7 באוקטובר שני חברי ילדות שנרצחו במסיבת הנובה, ונאבק כדי לשרת במילואים ולהצטרף לכוחות צה”ל במלחמה.
מנתונים שפירסם צה"ל בתחילת השנה עולה כי בשנת 2024 התאבדו 21 חיילים, ובשנה שלפניה התאבדו 17 חיילים - המספרים הגבוהים ביותר מאז 2011. לפי הנתונים, בשנה שעברה רוב החיילים ששמו קץ לחייהם היו חיילי מילואים. עם זאת, בצה"ל הסבירו שכאשר לוקחים בחשבון את מספר הלוחמים בסדיר ובמילואים - העלייה אינה דרמטית.
כבר לפני כחודשיים וחצי התריע פרופ' יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין, שייתכן שגל האובדנות עוד לפנינו. הוא הסביר אז, כי "מצבי משבר חריפים במיוחד, כמו ב-7 באוקטובר, מפחיתים את שיעורי ההתאבדות, אך כאשר כל הציבור חוזר לעצמו יש לא מעט אנשים, כמו חיילי המילואים, שנמצאים בפגיעות יתר כי העוצמה של הקשיים לא פוחתת, והם ממשיכים להתמודד עם פוסט-טראומה. לכן חשוב להגיד שהתקופה הנוכחית אפילו יותר מסוכנת לאובדנות".
לדבריו של פרופ' לוי בלז, “כאשר אדם חש שהוא לבד במצוקתו, הסיכון לאובדנות עולה". ברמה האישית, הוא הסביר כי יש כמה צעדים חשובים בדרך להצלת חיים: "לזהות סימני מצוקה ולתת הכרה לכאב; לא לחשוש לדבר על מצוקה וקושי; לדעת איך לשאול לגבי אובדנות; לשכנע לפנות לטיפול; ולא לשכוח להרחיק אמצעים מסוכנים". הוא הוסיף כי "ידע על סימנים לזיהוי אדם הנמצא בסיכון הוא חשוב. שינויים חריפים בהתנהגות, תחושות דיכאוניות, התמודדות עם טראומה חריפה שאינה נותנת מנוח, הסתגרות חברתית ותחושת חוסר שייכות, דיבור על חוסר תקווה, חוסר אונים ותחושת נטל על הסביבה", הסביר פרופ' לוי בלז.
לדברי פרופ' לוי בלז, "ראינו אדם במשבר כלשהו? כדאי שנפנה אליו ונשאל ישירות. בהתחלה על הקשיים ועל המשבר, על תחושות של חוסר תקווה וחוסר אונים. ולאחר מכן, לשאול שאלות ישירות ואמפתיות על מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית".
בנוסף, מדגיש פרופ' לוי בלז: "אחרי שהקשבנו לאדם במצוקה והבנו את מצבו, חשוב לשכנע אותו לפנות לעזרה מקצועית. השכנוע הזה צריך להיות אמפתי ורגיש, מתוך הבנה שהאדם לא רואה כרגע מוצא אחר. הדגישו בפניו שיש אנשים מקצועיים שיכולים לעזור, ושהמצב שבו הוא נמצא הוא זמני וניתן לשינוי. עלינו לזכור שהאדם האובדני הוא אמביוולנטי - הוא רוצה למות ובמקביל מחפש הצלה".
