מסעדת סבתא לינה ממוקמת בחלק אחורי של מרכז מסחרי קטן באזור, ורק יודעי דבר שמעו עליה. כבר בכניסה יש ריח של יותר מדי טעמים. אדים של בישול עלו מהסירים הלוהטים וכיסו את זכוכית הדלפק. אני מיד ביקשתי להרים את כל המכסים כדי לראות מה מציעים. אחרי שתי דקות נרגעתי, אבל הריח נשאר באף, והרעב רק התגבר.
המטבח של סבתא לינה מחזיק כבר שלושה דורות: הבת בטי ממשיכה את הדרך, וגם הבן נכנס לעניינים. בטי לקחה צלחת גדולה מדי, משהו בגודל הגה של רכב. היא לא הצליחה להפחיד אותי, אבל מיד שאלתי איפה קופסאות הפלסטיק בשביל לקחת שאריות הביתה. מכירים את זה שהצלחת כל כך מלאה, שצריך שתי ידיים כדי להחזיק אותה? ככה בטי מילאה לי את הצלחת. באמת שהם נדיבים. קצת נדיר בימינו.
קיבלתי אורז לבן, תבשיל אפונה ברוטב, ירקות אנטיפסטי, קציצות בקר עם שומן בקר שאי-אפשר לפספס (יש גם קציצות עוף), וכרוב ממולא. באמת דגמתי מהכל. ישבתי להתענג על המנה. קציצות הבקר היו מעולות. האפונה עם האורז היו מצוינים. הכל היה טעים. אכלתי חצי מהצלחת, שבעתי, ואז אספתי את שארית המנה כדי לאכול אחר כך. לא הייתי מוכן לוותר אפילו על ביס אחד. מאוד נהניתי לשלם רק 45 שקל בשביל כל כך הרבה אוכל ביתי, טעים ביותר
* סבתא לינה, העלייה השנייה 43, אזור; עוד ביקורות – בערוץ האוכל של ynet
